סינמטק, חצות, שורה 6 כיסא 7 . בליינד רנר, יד מגששת, מגע אצבע בברך, המתנה מתח, האוויר עומד ולי יש גוש בגרון.
אין תגובה.
נסיון שני. הפעם מעביר אצבע חמישה ס"מ לאורך השוק, רעידה קלה, תזוזה , רתיעה קלה קצה מבט מופתע.
נסיון שלישי. לחיצת ירך בירך, האם הרגשתי קונטרה? מנסה שוב אכן..יוסטון יש מגע.
נסיון רביעי, ישיר בוטה. מעביר יד על השוק מטפס למעלה לאט לאט משוטט בגבולות השימלה. מביטה ישר קדימה מרוכזת בסרט
אותי הסרט כבר ממש לא מעניין במיוחד שצפיתי בו בעבר.
אופס..מתח ..הבחורה זזה באי נוחות על מושבה..מתרחקת, מניחה את ראשה על כתף הגבר היושב לצידה, מעיפה בי מבט בוחן כאילו אומרת..נראה אותך עכשיו.
נו טוב..אני מניאק אוהב סכונים וללא פחד מסדרנים. ממתין טיפטיפה והולך לה על התחתון, הירכיים שלרגע נסגרו פוסקו ,אצבע משוטטת, מחרמנת מרגיש את הרטיבות, הבחורה זולגת,זעה, נעה כמעט מתפתלת ואני חופר חופן מלטף כאילו אין מחר..או בשפת הקולנוע "מחר יהיה יום חדש"
לפני 14 שנים. 15 בדצמבר 2009 בשעה 21:41
