רק נחתתי וכבר השפטתי.
הדיילות לחוצות הטיסה מפוצצת, הבנתי שבטיסה הזו אין סיכוי לקבל שירות נורמאלי אלא אם אני משתמש בתרגיל "הסטופר"
התבייתתי על דיילת חמודה, מראה בת השכנה נקסט דור והתחלתי להריץ אותה, כרית נוספת, תחליפי את השמיכה, תשיגי עיתון, שתיה וכאלה..הכול בנימוס ובסבלנות, ללא חיוך וללא יחס אישי, סטריקלי בזניס. הבחורה לא קלטה ששהיא מונתה לתפקיד "לך תביא" שהפכתי אותה לשעשוע "פאק וומן" להעברת זמן והשתדלה לרצות אותי ולתמרן עם שאר הנוסעים.
מובן שמהר מאוד הבחורה הגיעה לשלב של " סורי סייר" אני חייבת לשרת נוסעים נוספים שאתפנה...בלה בלה בלה. עניתי לה שאני מבין שבמגבלות הקיימות זה השירות שהיא מסוגלת לספק ואני מודה לה מאוד על המאמץ.
זה השלב בו תרגיל הסטופר נכנס לפעולה
העלתי סטופר על המסך של הנייד, מרחתי אותו על חצי מסך ובחצי הנותר פתחתי אקסל הפנתי את הנייד כך שגם היא תבחין בו וכול פעם שחזרה ממטלה. עצרתי את הסטופר הבטתי בו ,רשמתי משהו באקסל , קמטתי את המצח בבעה זעופה, הבחורה נלחצה, השתדלה ממש הזיעה. לאחר חצי שעת טיסה הדיילת הראשית נגשה אלי ושאלה עם הכול בסדר והאם אני זקוק למשהו נוסף, עניתי בקרירות שאני לא ממש מרוצה מהשירות אבל אני מבין שהטיסה עמוסה וזה המייטב שניתן לצפות. הבחורה יותר משהסתכלה אלי הסתכלה על הנייד וניסתה להבין מה אני עושה כשלא הבינה (נו טוב..גם אני לא מבין את אוסף הסימנים שקשקשתי באקסל) ענתה שהיא מאוד מצטערת לשמוע והיא תבדוק מה ניתן לעשות. שתי דקות לאחר מכן התרווחתי במחלקה הראשונה יחד עם גרי סינפלד.
אין על מדידת זמנים. כול כלבה תדע יומה..שלי תדע כול דקה מיומה.
ועלי אף אחת לא השליכה נעל..
האם אני שופט
לפני 14 שנים. 29 בינואר 2010 בשעה 2:27
