קצת לפני הצהריים היא צלצלה, נשמעה נרגנת, עצבנית,
"היום היא אמרה, חרא של יום, אני לא מתפקדת , חסרת מנוחה, אני במצב רוח חרמני במיוחד, אני ממש נוטפת, חייבת, חייבת שתרגיע אותי, הכול בוער לי,הכוס מגרד לי, נפער בי בור של אי שקט נו טיפי יש מצב לאקמול של צהריים?"
סורי אמרתי..תרגיעי אין מצב..לא צהריים ולא נעליים..אבל איך אמורים בעותומנית "כששפחה נזקקת כל העיר רועדת"
תשיגי נייר זכוכית מספר אפס ותסמסי לי, "מאיפה אשיג נייר זכוכית אני במשרד ולא בטמבור אמרה, התבכיינה
הבת זונה". הבנתי.. אמרתי ונתקתי. אחר מספר דקות היא מסמסת ,יש היא אומרת ומה עכשיו?"
קחי מספריים ושדכן ואת הנייר גם, כנסי לשירותים והסירי תחתונים. את נייר הזכוכית גזרי מעט צר יותר מהפס של התחתונים
שדכי את הנייר לבד ממש כמו תחבושת..כן זאת עם הכנפיים לבשי את התחתונים וחזרי למשרד "בן אלף זנונים היא אמרה
מה אני נגריה?" חחחה צחקתי, דווחי לי עוד שעה בקשתי ונתקתי.
אחרי שעה..מסרון..,"טיפי..אתה גאון..הנזילה פסקה, מה שנשאר זה לסתום את החתכים עם דבק אפוקסי ומעליו למרוח, שכבה אחת של צבע נגד חלודה .שכבה של צבע יסוד ולסיים עם לכה וורודה... מאנייק אני בדרך למיון."
טיפטיפה..טוען שהרעיון מדהים, התכנון גאוני והביצוע מושלם
ובכלל התוצאות מדברות בעד עצמן. החרמנות נבלמה, הנזילה נעצרה, השפחה נרגעה
אז מה בדיוק הבעיה?
טיפי מציב סימן שאלה.
לפני 14 שנים. 20 ביוני 2010 בשעה 16:19
