לפני 14 שנים. 22 בספטמבר 2010 בשעה 7:33
יש פעמים שעם צריך להחליט על גורלו. ישנם רגעים שמנהיג לא צריך להקשיב לעדרו, לשאת את עול ההחלטה והאחריות הכבדה על כתפיו לשנס מותניו תחת ההתקפות שתבואנה מימין ומשמאל ולעשות את מה שצריך לעשות. כי גבר חייב לעשות את המצופה ממנו.
וזהו, הרגע הזה הגיע גם אלי. עמדתי בסופר ועל המדף, ממש כנגדי עמדו וחייכו חיןך זדוני..שתי אריזות של קרמבו , שישיית ווניל ושישיית מוקה וההתלבטות קשה, האם אני גבר וונילי? או האם אני מהזן האתיופי. כוסאמק כל סתיו אותה מלחמה
וזה לפני שהגעתי הבייתה, פתחתי את נייר הכסף המרשרש הבטתי בשלמות ולא ידעתי מאיפה להתחיל, מהקצה, מהשפיץ או מהבסקוויט? ויש כאלה סוטים שמוצצים רק את השפיץ, יונקים את הקצפת וזורקים את הבסקוויט בדרכם לשפיץ הבא. פייר שאני חושב על זה..החיים זה קרמבו אחד גדול.
אז איך אתם אם הקרמבו שלכם?
