משורה יציל רק המוות

לפני שנה הייתי במצב נורא. מובטל, תפרן בדיכאון ,ממש גרדתי עם הגבות את הרצפה.
און דה טופ אוף איט, החתונה כבר נקבעה, ההזמנות יצאו, המועד קרב ולי אין גרוש על התחת לא לחליפה ובטח לא לשמלת כלה.
כאילו כל זה לא מספיק, יפית הארוסה שלי תפסה פרצוף של דבשה וקודחת וחופרת מבוקר עד ערב "מה יהיה, איזו בושה, חבל שהסכמתי לך" וגומר.

האמת , זו מכל דבר עושה עניין, אמרתי לה כולה חתונה, אמשלך תאפר ותסרק אותך, שימי עליך איזו שמלה (בכל מקרה את את דבא)
אני אלבש חולצה שחורה ומכנס אפור ונסגור עניין.

בבוקר של החתונה הדבא בוכה, מה קרה? אין לי מה ללבוש, השמלה היפה שלי התכווצה בכביסה, היא לא עולה עלי.
פחחח חשבתי , התכווצה? אולי את התרחבת, אמרתי. וואי לי איזה ריב, בלאגן, דמעות. מרוב עצבים אמרתי אני הולך לחשוב , לא רוצה להתחתן, תחזרי לאמשלך וניסגור את הסיפור, צעקתי והלכתי לכיוון הדלת. הדבא צעקה "תלך ואל תחזור. אתה אפס כלומניק, זה מה שאתה, ותוריד את הזבל שכבר יומיים מסריח , נבחה.

לקחתי את הזבל ירדתי לפחים , פתחתי את הפח וראיתי חבילה משונה, נקייה יחסית , ארוזה יפה. אני לא נוהג לחטט בזבל, אבל משהו בצורת האריזה וזה שהיא הונחה בזהירות ולא נזרקה וגם הייתה נקיה, גרם לי להוציא אותה. פתחתי את החבילה ומצאתי בתוכה בגדים מקופלים. שמלת אישה מנוקדת, מאוד יפה, חליפה של גבר, עניבה, חולצה כאילו סט. וואלה חשבתי, אם זה במידה שלי זה מאלוהים, עליתי הבייתה בהתרגשות ואמרתי ליפית, תמדדי את השימלה, מאיפה היא שאלה, תמדדי , זו הפתעה אמרתי והתפללתי. נו תנחשו..יותר בול מזה לא יכול להיות, השימלה כאילו ונתפרה עבור הדבא. ממש פצצה.

והחליפה והחולצה והעניבה היו עלי עשר, אפילו הצבעים היו תואמים. מאיפה זה? קדחה הדבא, מה מאיפה אמרתי, נראה לך שמצאתי בזבל? קניתי, נסעתי לקניון וקניתי ואל תשאלי אותי מאיפה הכסף הוספתי.

מאז ועד היום אנחנו חיים באושר אצל ההורים שלה ואני מצאתי עבודה בעיריה במחלקת התברואה (כן כן..הופ סע הופ סע)

אמא של טיפי אומרת "זבל של האחד, אוצר לשני " טיפי אומר, אפשר למות. מי זורק בגדים חדשים לפח?

*כל הדמויות בסיפור בדויות ואין לסיפור שום קשר במישרין או בעקיפין לפוסט של סני.