לפני 12 שנים. 28 ביוני 2011 בשעה 23:54
יקירתי, אני לא יודע איך לומר לך, זה קצת מביך, ברור לי שזה לא משהו שקשור בך, זה ממש לא את. זה תהליך שאני עובר עם עצמי, משהו שקשור בי. אני לא ממש יודע ממה זה נובע ומאיפה צמחה התחושה, אבל אני לא יכול שלא לשתף אותך ובטח לא יכול להתעלם ולהעמיד פנים שהכול ממשיך כרגיל. אז ככה, דבר ראשון גיליתי שאני אוהב דובדבנים ודבר שני, בא לי יותר ללטף ופחות להכאיב.
טיפי אומר, כולה חריצים וחרצנים.
