לפני 10 שנים. 18 בדצמבר 2013 בשעה 15:49
ליתיום דארלינג,
מעשה שטן כל פעם שהרכבתי ופירקתי איבדתי.
לפעמים קריצה אבדה לפעמים ריס או גבה
חיוך שאבד נמצא אבל השמחה הייתה מוקדמת
כי החיוך שנמצא לא שלה היה.
באחת הפעמים איבדתי את נשמתה צחוקה קפא ובכיה לא נשמע
לא נורא, חשבתי, ממילא לא הייתה בה נשמה יתרה.
ויום אחד ממש כמו באגדה התגעגעתי למה שהיה או מה שחשבתי שהייתה.
טיפי אומר.
כשאגדל אהיה כל מה שתרצו
