לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Noblesse Oblige

האצילות מחייבת
לפני 14 שנים. 22 באפריל 2010 בשעה 10:28

חברים טובים -
חברים המאפשרים לנו לעשות הבדל בחייהם ואלה המחויבים לעשות הבדל בחיים שלנו.

לפעמים אני חווה נסיגות נוכח האטימות, צדקנות, חוסר הקשבה והקטנת האחר שיש בעולם בכלל וכאן באופן קיצוני יותר בפרט, וקשות מאלה הן נטיות ההרס העצמי אשר נמשכות לתכונות הללו...
וזה מוריד לי את כל הרוח מהמפרשים ומייבש את כל מאגרי האנרגיה שלי.

אבל אז מספיקות לי שיחה אחת או שתיים, תמימות ואותנטיות עם המון שיתוף, הקשבה ושיקוף ובלי עשיית רושם, הלל או ליטוף עצמי - עם אנשים עוצמתיים המאפשרים לי לראות את העולם דרך העיניים שלהם, והם מוכנים לרגע לשים את עצמם בצד מספיק זמן כדי לראות את העולם דרך העיניים שלי...

ואני עף 😄

תודה חברים.

לפני 14 שנים. 28 בפברואר 2010 בשעה 11:25


let's face IT, ultimately i am just a customer here and the world
is a big place though getting smaller by the minute and warmer
too if you believe the reports or look out of the window for that matter

and sitting here with a coffee and tea and this waitress the temperature
starts rising inside as well - not that this will have an impact on me
long-term but it could get uncomfortable for a bit.

like i just thought it IS getting hotter in here with her giving me
all her attention and i don't need any right now. i am fine.
if i wanted any i could slap my shoe on the counter like comrade

chruchov during the cold war which is an aptly named period
when you look back on it and in sharp contrast to the hot
temperature i currently find myself in.

she has definately got the hots for me and i feel that as a
paying customer i should be in charge but NO, i feel powerless
in this situation- it is a bit of a stand-off like between china and america;

always wondered if the chinese being in greater numbers than the americans
do feel powerful knowing the other party is on average taller - would that
influence any decision making at all on the powerstruggle front i wonder.

that is just so typical and i thought nobody cared about lower
mathematics. there is two of them and so i find myself outnumbered.
GOOD riddance i say, these power games on this level are not for me.

turning the other cheek is a healthy reaction and as a pacifist that
would be my answer to this kind of situation.
let me see if it gets any colder in here now...




לפני 14 שנים. 19 בפברואר 2010 בשעה 4:24

this one is written on the go, via opera mobile so excuse the english and limited editing capabilities.

so i am starting this post at 5am. i have yet to determine if it is 5am in the morning of the rest of my life or 5am in the conclusion of the night of my yester life. many things happened in the last year that accumulated to this critical moment which is by all means the turning point of my life.

i am a great people motivator and have taken listening up to a form of art, which undoubtingly crowns me as the most cunning mental master alive, and boy can i get a person going when i set my mind to it. usually i dont even try to benefit from these skills right away, like a typical pleasure delayer. but i am naive and always believe my pleasure will come, my hungers will be satisfied. so i delay, and i bite my tounge and stay put, cold as ice and rock solid.

my satisfaction is a sadistic temptress, taunting and teasing, dances naked for me and breathes close to my heart making me feel how tangible she is and within my grasp only to blink out of existence when i pathetically reach for her. but i am her gullable and hopeless romantic, and i stay put and i dont budge and i dont dare indulge myself, my reward will come, but my life is passing by while i sit and wait...

tonight i motivated a girl i dont even know to indulge herself. it was a nonsense conversation about nothing as if taken from a seinfeld episode, that ended with her hopping on her feet at 4:30 in her morning to go out for some small but oh so meaningful culinary pleasure i got her going about. as i observe this, i ask myself: what about me? when am i up for getting me some? and than i said: no more.

so i sat at home for 10 minutes in my yester life and for the 1st time after a long while i went 'mental' on my own self. i prepaired that pill i always shove down other people's throat and force fed it to myself at last.

here i am in one my favorate spots in tlv after a bowl of brasserie's divine rice pudding and a cup of english breakfast tea with lemon, listening to a beautiful cover song by some girl with an angelical voice about how wild horses couldn't take her away, and reading the fresh weekend papers.

the sun is up, it's 30 minutes past 6 in the morning of the rest of my life.

לפני 14 שנים. 19 בפברואר 2010 בשעה 1:49

A girl comes home after a date and she says to her mom "Oh god, I'm so in love with him."

Mom replies: "Oh, you don't know what love is."

"Yes I do! It's where I suck his cock for a while, then he puts it in my ass."

"No, that's infatuation dear. Love is when he puts it in your ass, then you suck it."

לפני 14 שנים. 12 בפברואר 2010 בשעה 10:37

ה?ס??ב?ל דו?ח?ק ל?כ?אן
מ?ת?ו?ך ע?צ?מו?ת כ?ו?חו? ש?ל ח?מ?ר;
ה?ת?ק?ו?ה מ?א?יר?ה
ג??ם כ??ש?ס?ב?יב?נו? א?פ?ל?ה ש?ו?ר?ר?ת;
ב??ע?ת??יד ל?ב?א ת??ח?ד?ר ה?יא ל?ז?כ?רו?נ?נו?,
כ??א?ש?ר, ל?א?ח?ר ה?א?פ?ל?ה,
יו?ת?ר ל?נו? ל?שו?ב ל?ח?יו?ת ב??או?ר.
א?ינ?נו? רו?צ?ים ש?ה?א?ר?ה זו?
ת?ח?ס?ר ל?נו? א?י-פ??ע?ם, ב??ז?ה?ר ש?י?ב?א,
ר?ק מ?שו?ם ש?לא נ?ט?ענו? או?ת?ה ה?יו?ם
א?ל ת?ו?ך נ?פ?שו?ת?ינו? – ב??ס?ב?ל.



רודולף שטיינר

לפני 16 שנים. 27 בנובמבר 2007 בשעה 19:42

חיינו מתגמדים לשניה אחת אומללה
נוכח הזדמנויות שעברו ולא יחזרו.
כמה פרשות דרכים חלפנו בדרכנו ?
מהם, יכולנו לחיות -
עולמות אחרים ? נכונים יותר?
טורדניות המחשבות בראשי,
בוגדות בי לתחינותי שיחדלו.
קראתי לך מהמדבר, לומר מילים אלו,
שאבתי כוחות להגיע אלייך.
תפרתי במוחי חלום שאת מחכה,
יושבת על מפתן ביתך, מחייכת לבואי.
את קיבלת אותי באש וחיצים
תלך חזרה אל המדבר שלך
יש פער עצום בינינו
דרכנו מקבילות זה נכון, אמרת,
כמו קוים שלעולם לא יפגשו.

באותו ערב.

לפני 16 שנים. 26 בנובמבר 2007 בשעה 13:11

"כול מי שאי פעם בנה גן עדן חדש,
שאב את הכוחות לכך מהגהינום האישי שלו" (סוקרטס)

אם אני הייתי הגהינום שלך בעבר,
והיית צריכה לשנוא אותי כדי שאת היום תחייכי...
אז זה עדיף על האומללות שלך לו היית איתי.
אך לרגע אחד לפני שהכול התנפץ - כמעט היית אומללה שלי לעולמים.

לפני 17 שנים. 15 באוקטובר 2007 בשעה 5:23

(בינתיים זו רק תזכורת לעצמי)

לפני 17 שנים. 9 באפריל 2007 בשעה 13:01

אנו חייבים לבקש לנו דעת
בלי שום הפרעה של התמכרויות.
אם נצליח בכך, נפגין ידע ומציאות
וגופנו יחווה זאת בדרכים חדשות
בכימיה חדשה, בהולוגרמות חדשות
במחוזות חדשים של מחשבת
שמעבר לחלומותינו הפרועים ביותר.

כולנו נגיע יום אחד לרמת התגלמויות האלוהות
שעליהם קראנו בספרי ההיסטוריה.
הבודהות וישו.

ברוכים הבאים למלכות השמים
ללא שיפוט, ללא שנאה, ללא העמדה בניסיון,
בלי כלום.
העובדה שאנו פשוט קיימים
אפשרה לאמת הזו שאנו מכנים מציאות,
מכוח האי מוחשיות
להחלץ מן הקפאון, מן הפעולה ומן התהו ובהו
ולעצבה כצורתו.
וייקרא שמו: "חומר".

לפני 17 שנים. 31 במרץ 2007 בשעה 22:02

הלילה זה הלילה האחרון שלי איתך.
3 שנים מגוונות
1095 ימים ססגונים
26280 שעות חלקן משעממות מחץ וחלקן סוערות.

חויתי איתך את הרגעים הכי גדולים של חיי.
סקס סוער שכול השכנים עוד יזכרו. לילות ארוכים של למידה למבחנים. אורחים שבאו לראות אותנו ואיתך ארחתי, הסעדתי, זיינתי, אהבתי, ונפלתי. אכזבות גדולות חויתי איתך לאורך הדרך וגם רגשות אהבה עזות כמו שלא היו לי מעולם ואיתן גם משברים ושברון לב.

בתקופה הזו למדתי אחריות ומחויבות מהי. למדתי על עצמי כמו שלא למדתי בשלושים שנות חיי שקדמו לפני שאת הופעת.

לאורך כול הדרך ידעתי שאיתך זה זמני, זה לא יהיה לתמיד. היו לי המון בעיות איתך, ולמרות הכול היו רגעים ודיבורים שעל אף כול התוכניות - כבר חשבתי למסד את הקשר את איתך, אבל בסוף הרגע הבלתי נמנע הזה הגיע ובאה עלינו השעה שאנו נפרדים.

לילה אחרון איתך, איתך שחלקתי את צפונות ליבי ונפשי. איתך שברגעים הכי קשים ולבד היית תמיד איתי. איתך שצפית בי נופל, קם, שוב נופל וקם. מתאהב, מתאכזב. מחייך ובוכה.

היית עדה לאהבות הגדולות ביותר שלי חיי ואיתן לפרידות הקשות.
היית עדה להתפרקויות, התמוטטויות שלי וגם לשמחת חיים שלי שתמיד מנצחת הכול ובשנים הללו גם היית עדה לאדם אשר לומד מי שהוא באמת, פחדיו, עברו והתמודדות. למידה ונצחון החופש על תחושת הדכאון שליוותה אותי לאורך שנים.

בכול אלו היית מעורבת ואפילו לקחת חלק מהמשחקים ה"אסורים".
איך יכולתי לשכוח - לבדסמ נכנסתי יחד איתך בדיוק כשהופעת בחיי וגם בזה לקחת חלק גדול.

אני יודע שלאחרונה הזנחתי אותך, כבר הבנו שנינו שזה עומד להגמר ואני נהגתי בך בזלזול שלא הגיע לך.

מחר אני כבר אהיה עם אחרת. חדשה, נקיה והפעם היא שלי ורק שלי.


שלום ולא להתראות לך דירת שני חדרים ברמת גן.
את הזכרונות שלי בך אנצור לעולמים.