צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Noblesse Oblige

האצילות מחייבת
לפני 12 שנים. 30 בספטמבר 2011 בשעה 21:32

אני מתגעגע לפעם.

לשכבה התמימה שעטפה אותי והחביאה עוצמה שרק מעטים (מעטות) זכו עד כה לחוות.
וכל מה שהשתנה זו רק השכבה, מסכה מוחצנת של חלקיקי עוצמה שמשמשת כמסננת לא רעה מחד,
אך יוצרת מותג שאינו נתפס ומעוכל.

מצחיק שאף אחד מאיתנו לא באמת משתנה בפנים - בקרביים שלנו,
אותם רצונות, סטיות, דחפים, תפיסות עולם. אותן מוזריות ומופרעויות;
רק המעטפת מתאימה את עצמה ומתעדכנת אחת לתקופה כמו מערכת הפעלה במחשב,
ואני כנראה שמתי יותר מדי מניות על ויסטה...

ואז אני נזכר, אני לא השכבות שאני; אני לא "אורנוס",
וכמה טיפשים אנשים שחושבים ש"אורנוס" זה אני.
וכמה טיפש אני לחשוב שאלה האנשים שאני צריך...



בתיה - ואני קראתי לרגע מתג במקום מותג.

בתיה.
לפני 12 שנים
ma zo - יפה. התחברתי. מהקרביים :)
לפני 12 שנים
להבה חשופה - פעם זו היתה התמונה של בפרופיל.

פעם.. הכל היה אחרת

שנה טובה

:-).
לפני 12 שנים
להבה חשופה - של = שלך.

אופס , החזרת את התמונה.
לפני 12 שנים
לא תודה - לפני כמה זמן, שוחחתי עם מישהו על דבר דומה; געגועים למי שהייתי פעם, מישהי אחרת, שאני של עכשיו מתבוננת בה וקצת צר לה על הדברים שהיא מנעה מעצמה והעינויים שהיא עינתה את עצמה, ועדיין, ההיא לא ראתה את מה שאני רואה, והיה לה טוב. היה לה תמים ונאיבי, והיא הייתה דבר נקי; היום אני משופשפת, קצת שרוטה, כבר לא חדשה.

תהליכים שאנחנו עוברים משנים אותנו, ואני מאמינה שגם כן מבפנים. אבל תמיד אפשר להציץ אחורה ולראות את מי שהשארנו מאחור - הנשל מכיל גם אישיות ורגשות ואופי.

המישהו הזה לא הבין למה יש להתגעגע, הרי אם אני רוצה, אפשר לשנות את הקרביים ועד לתפיסות העולם, לחזור להיות ההיא של פעם. זה קשה (מאד), אך אפשרי.
ולא לזה התכוונתי.

מעניין לפעמים לחשוב איפה היינו אם היינו "אנחנו" של פעם ולא של עכשיו.

change is indeed tricky.
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י