לפני 15 שנים. 25 בספטמבר 2009 בשעה 20:16
פיספסתי, נרדמתי ופספסתי את ההזדמנות.
אפילו שבת שלום לא הספקתי לאחל, האיחולים נותרו בחלל הפה ובחללים אחרים בגופי.
רעב וצמא לתשוקה, לרגש, לשליטה מתעצמים בכל רגע, מאיימים להתפוצץ בצרור של אורגזמות שנעשו במיומנות של קסם בעבודת יד.
סחרחרה של מחשבות, עולות יורדות, מתנשפות, נאנחות, מרטיבות, רוצות, מייחלות, מבקשות, נזקקות, נכנעות לבוא האחד, שיקח ממני את עצמי, שישחרר אותי מהצל, הצל שהוא בעצם אני.