לפני 14 שנים. 20 באפריל 2010 בשעה 20:11
הם לא רואים, אני לא רואה...
הם לא שומעים, אני לא שומעת...
הם לא מדברים, אני לא מדברת...
הם לא שואלים, אני לא עונה....
הם לא יודעים, אני לא יודעת...
ואם אני לא יודעת, אז איך הם יכולים לראות, לשמוע, לדבר, לשאול לדעת?!?!
שמחה ועצב...
אהבה ושנאה,,,
הגבול כל כך דק....
חיים שהם לא חיים...
פחד שאין ממה לפחד...
לאהוב שאין את מי לאהוב...
לשנוא ולדעת שזה לא יעזור...
להרוג אבל בעצם להרוג את עצמך....
לשבור אבל בעצם להשבר...
לצעוק ואין מי ששומע...
לצחוק ולדעת שזה כיסוי על כאב...
לבכות אבל בעצם זה רק הלב שבוכה...
להכאיב אבל את זאת שכואבת...
איך הגעתי לזה....
איך אני אדע למה זה מפריע לי....
אולי זה סתם הפחד להיות לבד...
אולי כי נמאס להיות המובן מאליו....
אולי להשתחרר ולתת לדברים לזרום....
אולי לחכות ולראות איך הכל מסתדר...
אולי...אולי...אולי....[b][i]
