רגעים בחיים

החלטנו שהיום הולכים לבית קפה רק שתינו, לדבר קצת להתעדכן... הרי לי אף פעם אין זמן בשביל אף אחד....
החלטנו שהערב נצעד, נלך קצת ברגל יעשה לנו טוב עם הרוח הקלילה הזאת....
התיישבו בבית קפה ממש נחמד הגיעה מלצרית הביאה תפריטים והלכה...
ישבנו וחשבנו מה אוכלים וכמובן אמא בחרה ללכת על מנה לא משמינה למה זאת החליטה שהיא פותחת דיאטה ואני כרגיל הלכתי לכיוון המנה הכי משמינה בתפריט כמו כל מוצאש...למה לחזור לשבוע שלם לבסיס שאת לא אוכלת בו כלום יכול להרוג מישהו...
אחרי שהחלטנו קראנו למלצרית והחצופה הקטנה אמרה שמה שאנחנו רוצות אין כרגע למה הם רק פתחו תמקום.
אני ואמא החלטנו שלא מתאים לנו קמנו אמרנו תודה והתחלנו להתקדם (ברגל שוב) לכיוון העיר ליוטבתה....
התיישבנו ובחרנו את אותן מנות שרצינו במסעדה הקודמת ככה לא נתעכב יותר מידי....
אז זהו שלא, עם שירות כמו שקיבלנו שם מהרגע שהזמנו עד הרגע שיצאנו עברו שעתיים וחצי ולא בגלל שאנחנו אוכלות לאט.
עד שקיבלנו את האוכל עברה חצי שעה....
עד שהחלטתי שהספגטי שלי מבושל מידי הרוטב סמיך מידי או בקיצור המנה היתה מזעזעת ועד שקיבלתי את המנה החלופית עברו עוד 40 דקות...
וגם זה היה מזעזע ביותר חחחח
הזמנתי לשתות תפוזים, כל הסיפור היה לפתוח תמקרר להוציא את התפוזים ולהגיש... אז גם לא לקח לו 10 דקות להביא לי את זה....
אמא ביקשה אספרסו קצר וכוס מים אז לזה לקח 20 דקות להגיע ועוד הגיע קר.... ולמים עוד 10 דקות אחרי הקפה....
כשביקשנו חשבון זה בכלל היה סיפור 20 דקות להחזיר לנו תאשראי...
אבל אמא אישה טובה בכל זאת השאירה 20 אחוז טיפ למרות השירות "המצויין"....
ואני עוד יותר בחורה טובה קמתי ושאלתי אם הם צריכים עזרה בלהוציא מנות ונתתי לאחמשית מספר עצות לתפקוד יעיל של המסעדה ככה ששלוש השולחנות שהיו במסעדה יקבלו אוכל בזמן.....
ולקינוח אמא מצאה את עצמה מקיאה תנשמה שלה בבית אחרי שהאוכל שאכלה היה מקולקל....

בקיצור אל תלכו לאיפה שאנחנו הלכנו אם לא בא לכם להמתין שעות ובסוף לקבל קילקול קיבה...