אז אני כבר כמה שנים רשומה באתר הכלוב
תמיד היו לי תקופות של און ואוף שאני באה לבקר פה. תלוי בחשק, תלוי בזמן, ובסטאטוס שלי
הייתי נכנסת לפה, מצ'וטטת עם חברים, הולכת למסיבות, עד שמיציתי... ושוב חוזר חלילה
בתקופת ה"און" האחרונה שאני נמצאת פה בערך בחצי שנה האחרונה יצא לי לראות מקרוב מי הם "אנשי הקהילה"
....יודעים מה? אני מתקנת את עצמי.
אנשי הקהילה, אנשי המסיבות - אנשים זהב!
אבל... אנשי הצ'אט - אלו שלא באמת יוצאים מהבית אף פעם - לא למסיבות ולא לשום מקום אחר,
(ואם כן הם לוקחים את הצ'ט איתם באייפאד \ אייפון שלהם, כי הם לא יכולים לחיות בלי זה)
אני חושבת שמינוס המצלמות אפשר להשוות את הצ'אט ל"אח הגדול"
מבחינת הרמה, מבחינת החטטנות, הקטנוניות, וההתעסקות בשטויות ובכלום
אז לכל המכורים של "האח הגדול" כשהעונה נגמרת ויגזלו לכם את ערוץ 20 היקר מכל;
אתם תמיד מוזמנים ל"כלוב" אם ברצונכם לחפש דרמה וערימה של רפש על גבי רפש.
------
אני תמיד הייתי בחורה שמושכת את העין ומושכת תשומת לב לכל מקום אליו הלכתי.
אבל אף פעם לא קרה שכ"כ הרבה אנשים שאני לא מכירה (ועוד, וירטואלים) מתעניינים בי ובחיים שלי
אהבתי את האתר הזה כי הוא עוסק בבדס"מ
היום אני מבינה שהדבר האחרון שהוא עוסק בו זה בדס"מ.
האתר עוסק נטו בתחרות "של מי הדשא ירוק יותר"
וזה לא רק בצ'אט - זה גם בפורומים, בבלוגים, בכל מקום.
אין פה באמת בדס"מ.
והאמת? אני בסדר גמור עם הדשא שלי, וכל מי שאני לא מכירה כאן ששואל עליי כל הזמן מי זאת לולי, איך נראת לולי,
אם הייתי מקבלת שקל על כל שמועה שרצה פה עליי והגיעה לאוזניי...
אולי הייתי מפסיקה להיות מלכה בתשלום וסוחרת סמים, כי הייתי מרוויחה מלא כסף!
כל השאלות האלו שבאות מאנשים שאני לא מבינה למה בכלל חשוב להם ומשנה להם לדעת א' ב' ג' עליי
כל השאלות והריכולים האלו נשמעים בערך כמו שיחה בין סבתא שלי ואמא שלי כשהן מתעדכנות באירועי הפרק האחרון שצפו בו של "צעירים חסרי מנוח".
"נו מה אז ההוא התחתן עם ההיא? וההיא בגדה בו? וההיא בכלל לסבית! אני הכי מתחברת אליה, היא גם מתלבשת יפה!"
לצורך העניין -
אם תשמעו שאני מכוערת ושמנה זה יתן לכם נחת? סיפוק?
אם תשמעו שאני יפה וכוסית אתם תתרגזו? תחפשו איזו נקמה לא ברורה על סמך זה שקבלתי גנים יותר מוצלחים משלכם..?
תאמינו לי, החיים שלי לא כל-כך מעניינים, אני בחורה דיי בנאלית עם חיים די בנאלים.
אבל הדשא שלי הוא עדיין הדשא שלי. לא מעוניינת שזרים ידרכו בו.
אני רואה לאיזה מקומות אנשים נשאבים כאן...
אני לא רוצה להגיד שמגיע להם - אני לא יודעת מי הם ואיך הם היו לפני שנגררו לכל הרפש שיש פה
אבל כנראה שהם הביאו את זה על עצמם. אני לא רואה שום סיבה אחרת, שהם יחיו כמו זומבים רכלנים ועלובים...
אז סלחו לי, אני לא ממש רואה את עצמי פה בעוד עשר שנים מחפשת נואשות בצ'אט חתן עשיר
(או לפחות איזה עבד נקיון, א איזה נהג שיודע גם לרדת, או נשלט שישלוט בי!)
מציצה כל הזמן על דשא השכן וכותבת בבלוג שלי כמה החיים שלי מעולים, כדי שאף אחד ולו לרגע לא יחשוב אחרת....
סליחה, זה קצת פאטתי בעיניי, ואני לא שואפת למקום הזה.
יש לי שאיפות גבוהות.
בטוח יותר גבוהות מלחיות בתוך בועה וירטואלית ולהתיחס למרחב שמולי כאל דרמת תיכון עם הפקה מאוד זולה...
------
כשקלטתי את הכוון של כל הרפש שיש באתר הזה בהתחלה זה קצת הצחיק אותי,
אח"כ זה קצת הציק לי, היום - פשוט מאסתי בזה.
אני כן שמחה על מס' מצומצם של אנשים שהכרתי כאן שהם חבר'ה מקסימים ומדהימים.
אפשר לספור אותם על יד אחת.
אנשים שכן קרובים לליבי, ותמיד יהיו עם או בלי שאהיה מחוברת לאתר.
אתם יודעים מי אתם. 3>
ויותר חשוב מהכל הכרתי כאן את החבר המדהים שלי
שתמך בי תמיד, שהצחיק אותי תמיד, שחיבק תמיד.
שמהרגע הראשון פשוט היה ביננו קליק, הייתה תקשורת, הייתה כימיה,
שכשאני איתו אז אין תחושה של זמן בכלל
שאני יכולה לדבר איתו ללא מילים,
ואני גם יכולה לדבר איתו שעות על גבי שעות בלי הפסקה,
ואני יכולה גם לרצות להגיד משהו, והוא יקדים אותי במאית השנייה כאילו קרא לי את המחשבות,
ואני אחייך ואגיד לו בפליאה "זה בדיוק מה שבאתי להגיד!"
שפשוט אין עוד אחד כמוהו.
ובקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שטוב לי,
טוב לי איתו, טוב לי עם החברים שלי, טוב לי עם המשפחה שלי,
אבל פה באתר - כבר לא טוב לי, אלא המקום הזה נהיה מטרד עבורי.
ואני לא צוחקת שאני אומרת מטרד, נהיה לי פה גדוד מעריצים (בעיקר מעריצות, חלקן גם סטוקריות, וזה באמת כבר מטריד)
הייתי מציעה לעשות את אותו הדבר, כמוני, להתרכז במה שחשוב וטוב
הבעיה שאותם אנשים שנמצאים פה למרות הרפש - אותם אנשי רפש - פשוט נהנים מהרפש.
צמאים לדם. מחפשים את הדרמות. כמו כל מכור של ה"פח הגדול"....
כשלאנשים אין משהו אחר להתעסק בו, הם מתעסקים ברפש וברכילות (ובריאלטי!)
ממש כמו זקנות שיצאו לפנסיה ומחפשות איך להעביר להן את הזמן, עד המוות.
מה שעצוב שמדובר על אנשים בשנות ה30-40 לחייהם.
כנראה זה אנשים שהבינו שאין להם יעוד בחיים מעבר לזה, שזהו זה.
אז כמו זקנה שיצאה לפנסיה הם נשארים ברפש ומחכים למוות.
ומעבירים את הזמן עד אז. כאן. כל הזמן. כאן. בודדים. מכורים.
ומסיחים את דעתם מחייהם הריקים מתוכן בכך שמחטטים לאנשים אחרים בחיים הקצת יותר מלאים שלהם
מה קרה ל-ללכת לפסיכולוג? לנסוע לחופשה? או פשוט לצפות באח הגדול...?
אני מרחמת על אנשי הרפש, אבל מתרחקת כי לא מעוניינת לשתף פעולה עם מה שהולך כאן ולהפוך לחלק מערימת הרפש.
או כמו שתמיד אמרו לי - "אל תכניסי ראש בריא למיטה חולה".
וחביבי... כמה מיטות חולות יש כאן. יש וואיי פיי באברבאנל?
------
נ.ב בלי יותר מדיי דרמה מחקתי גם את התמונות והבלוג
בעיקר כי כמו שאמרתי זה עדיין הדשא שלי, וזרים לא מוזמנים לדרוך בו.
לא חושבת שלאותם אנשי רפש מגיע הזכות להנות מתמונות כפות רגליי, ובטח שלא מסיפורי קוליני שלי ושל מקס
אבל מי שכן רצוי בדשא שלנו - תמיד מוזמן!
סוף עידן הקוליני!
אני הייתי לולי (: