לפני 18 שנים. 22 בספטמבר 2005 בשעה 7:15
מחשבות על פרובוקציה מהרהרות בי נוגות, ואני איני יכול ליגוע על פני שטח פנים קטן נושן.
ימים ספורים נהרתי על פני ים רב מספור, וכי איך ניתן למדוד מוות כה עמוק וליד חוף מבטחים שרוי הוא, בבושתו עסוק הוא יומם וליל.
אט אט ידע הוא לאן הוא צועד ולאן עליו לצעוד עד כי בלי די הלך הוא עוור, לעולם החי במסביבו, איה השלט שאומר מילים קטנות וידועות זה מכבר הימים ולא היה מקום תת כרסם הספק את שורשי העץ האיתן.
ומה עוד ידע אחד חי ומת בו זמנית ובמקביל, למה שלא ידוע זה משכבר הימים החדשים...
וכן ולא
ולא וכן!
ומה עוד אחר כך וקודם לכן.
אודכה מלאך פנימי שלי, שרוי בתוך תהום בוערת, להבות להבות, אייכה חי מת שלי.
בוא
בוא
לך
לך
לך לך לדרכך חבר ואל תיזכר בי כשתביט לאחור,
ואל תתפלא אם האל יהפןך אותך לגוש נוזלי.