מילים שלי, אמת מוחלטת.

אנשים שונים מתמודדים עם כאב באופן שונה.
אני כואב אותו בשקט, כל רגע חולף, משאיר עוד צריבה קטנה אחת. לפני מספר חודשים נסתיימו חייה של נגב, אליה הייתי קשור מאוד, בקשרים עמוקים מכדי שאוכל להבין אותם. כמו היו נשימותיה הקדושות בעיני, בתוך נשמתי. הכאב עודנו גדול כמעט מנשוא, והגעגוע לעולם ישאר. הדמעות על פני יבשו, ובליבי עוד שוטפות.
אני כותב, כי תקף אותי געגוע, אולי המילים האלה, אותם תקראו, יעזרו לכאבי לשקוט קצת. אבל איני באמת מאמין בזה. הכאב שלי הוא, וכך עליו להישאר. עיניה של נגב, ריחה, ומגע הפרווה שלה, לעד ישארו איתי. אני אוהב אותה לעד, וזכרה לעד יהה איתי.