שיעור אנושי במיזנטרופיה

הוא התעורר לחדר בהיר מידי.
מובן שטרח מבעוד מועד לדאוג שהתריסים יהיו מוגפים, אבל כמתוך רצון לעצבן, מבעד לחריצים, הצליחו מספר קרני שמש עקשניות להסתנן פנימה.
כזרועות נוזליות של סרטן בוהק מרחו לו את הפרצוף באור מלוכלך של בוקר.
מהסוג שלא ניתן לנער על ידי סיבוב הראש ב90 מעלות.

ענני החמרמורת לא היו קרובים להתפזר בקרוב, להפך.
הם נערמו זה על גבי זה כחומת לבנים חולה ומטושטשת.

הניסיון להתיישב גרר אחריו תגובת שרשרת הרסנית.
הכפתור האדום נלחץ וכל הסופרנובות בראשו התפוצצו בו זמנית.
זה התחיל מברק כחול שבלע לרגע את העולם רק כדי להקיא אותו חזרה לעולם אחר. עולם מסתובב של כאב.
אחר כך הופיע הרעם. פועם. צורח.
זעקות אימים עלו מהחלק האחורי של ראשו, צוברים הד בחללה של גולגולת מתכווצת.
בחדר מקלט צדדי אצלו במוח גילה חדר עינויים בו נעשים ניסוים "שלא בדיוק לתועלת המין האנושי" בעזרת סכיני גילוח ומסורים חלודים.

הניסיון השני להתיישר נחל כבר יותר הצלחה.
הוא עשה את זה לאט ובזהירות, בתנועות מדויקות ומחושבות.
כרקדנית בלט שטוחה שמרוכזת בלהתרכז, רק עם החינניות של דוב גריזלי.

בחצי מבט אחורה הוא יכל בערך להבחין בשני חצאי ירח עשויים מדמעות ספוגות וסקי שקישטו את צד שמאל של הכרית שלו.
אבל זה לא היה הזמן להבחין בדברים.
כל העולם שלו התפצל לארבעה זוויות ראייה, כל אחת מהן נעה על ציר מעגלי משלה ומושכת פוקוס לכיוון שלה.
נאבקות ביניהן על מיקוד ושליטה. משתוללות ומרצדות.

הוא ישב על מיטה שפעם היה עליה סדין. בימים של חיים אחרים.
משהו דקר אותו ברגל מתחת לשמיכה. הוא שלח יד רועדת ומגששת בחיפוש אחר המטרד.
הממצאים העלו שמדובר ברבע בקבוק של ג'ק דניאלס.
הוא לא רצה לשתות.
המוח שלו אמר "לא" אבל הלב שלו אמר "לא”.
הוא לא רצה לשתות.
הוא החליט את זה בדיוק שפתח את פקק הבקבוק-

משם זה כבר המשיך להידרדר לבד...