מראה מראה שעל הקיר,
השלמתי איתך.
הצלחתי להנות ממה שראיתי דרכך.
לא עניינו אותי שיפולי ביטני,
או הצלוליטיס המעפן בשדיים.
אהבתי כל כך לראות אותו דוהר מאחרי,
את תנועות האגן המדהימות שלו
עולות ויורדות
אותו מרוכז כולו בו,
בי
בנו.
את הזיעה המטורפת שנטפה ממנו.
וראיתי אותי מתמוגגת ונמסה,
ונהנית כל כך ממנו וממני
ואפילו ראיתי אותי מחייכת מאוזן לאוזן.
[כן כן, הפולנייה נהנתה 😄 ]
הרגשתי איך ברגע של להט משכת לי את השיער לאחור
הרמת לי את הראש בכח.
רצית שאסתכל עליך גוהר עלי מאחורי,
שאראה אותך
ואותי
ועצמתי את העיניים הכי חזק שיכלתי.
ואין לי מושג איך הן נפקחו פיתאום
וקיבלו תאבון וחיים משל עצמן
ואני לא יודעת איך זה קרה,
שמצאתי את עצמי מתנה אהבים עם עצמי
מול המראה
מולך
מול העיניים המשתאות שלך,
המרצינות כל כך בשעת ביצוע.
מראה מראה שעל הקיר,
בזכותך לא רק שהרגשתי על גג העולם
גם ראיתי, והתמוגגתי.
טוב, גם בזכותו 😄
אך המנוול הרשע הזה,
הוא שווה,
כל כך שווה זיון...
ססססססססאמקקק עליו.
לפני 13 שנים. 3 בנובמבר 2011 בשעה 8:25