לפני 11 שנים. 25 בפברואר 2013 בשעה 15:49
http://sphotos-f.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-prn1/559702_10200660386298064_1672692052_n.jpg
Phases of the Moon
Oh, moon of transformation, My spirit sings of change.For I have danced the rhythms Of the thunder and the rain.
I have filled with laughter,Ridding my heart of pain,
Embracing all the healing of Emergence without blame.
I have bathed in sunlight,I've ridden on the wind,
I have learned the lessons Of becoming my best friend.
Mold my path with gladness,As my vision comes into me,
Taking root in the present Bcoming tangible reality.
♥
darksome night and shinying MOON, balance of the dark and light
hearken ye awitches rune as we performer our secret rite
לפני 11 שנים. 24 בפברואר 2013 בשעה 0:51
ואוו פשוו ואוו
לא תארתי לעצמי שזה יכול להיות ככה
אני אוהבת אותך
לפני 11 שנים. 21 בפברואר 2013 בשעה 11:29
יום של רוגע יום שם שמחה פנימית אמיתית יום של תחושת שלווה אני כול כך אוהבת ימים כאלה
לפני 11 שנים. 19 בפברואר 2013 בשעה 23:04
זה הולך להיות לילה ארוך....
לפני 11 שנים. 18 בפברואר 2013 בשעה 21:33
זה מדהים אותי כול פעם מחדש עד כמה אתה רואה אותי
עד כמה מצליח לחדור מבעד להגנות שלי ומאפשר לי להיפתח ככה
ועד כמה התיקשורת ביננו מדהימה
}{
לפני 11 שנים. 18 בפברואר 2013 בשעה 15:26
ובקשה ממני לפרסם אצלי:
במסיבות האלה, בהן בחורה כמוני איננה יכולה להסתובב לבד בגלל הצבועים המשחרים לטרף קל, שולחי הידיים, אלו המבלבלים גוף עדין ועיניים גדולות עם פגיעות, תמימות וחולשה, במסיבות האלה אתה מציב אותי, קשורה לעמוד, עיניים מכוסות. השמלה הקטנה שלי גולשת מגופי וכל תנועה חושפת עוד עור, ואני, עם ידיים קשורות מאחורי העמוד, לא יכולה להתגונן. המבטים, הקולות, המוזיקה. תחושת האנשים סביבי שאני לא יכולה לראות וההוראה לא להוציא מילה, לא לתקשר, לא להניד את הראשי. אני לא יכולה להגיד להם, 'לא, אני לא שלכם, אני של אחר', השארת אותי ככה, אל מול העולם העויין, חסרת הגנות. הקולות הלא מובנים, הריחות של גופים זרים, מחשבות הזימה והניצול של אחרים מציפים אותי מכל כיוון והפחד גועה. מישהו שואל אותי משהו, לא הבנתי את הנאמר, אבל חום הגוף המצחין וצליל הלשון המלקקת שפתיים רעבות משתק אותי. אני מכינה את עצמי לגרוע מכל אבל זה לא מגיע. רק עוד מוזיקה, קולות רחוקים יותר והפחד נשארים. המחשבות רצות וכבר קשה לי לנשום, אני על קצה צוק והפחד מהתרסקות, מאכזבה, מלהיות מנוצלת, שורף דרכי, דרך כל מה שחשבתי שאני, דרך כל מה שהאמנתי שהוא אמיתי. הדבר היחידי שנשאר זה לקפוץ ולהאמין שאתה שם, שומר עלי.
השמלה כבר החליקה במורד כתפי, חושפת צוואר, בית שחי, חזה. הגב כבר עייף מלהחזיק אותי באשליה של יציבות, הברכיים רועדות וברגע שהפאניקה מגיעה לשיאה, שהנשימה כבר לא יכולה להאיץ עוד, שפעימות הלב ממלאות את כל הגוף שלי אני עוצרת, נכנעת, צונחת לחלל השחור שמתחתי.
מתוך האפלה הזאת יד מלטפת, מסדרת את השמלה חזרה למקומה, החבלים מותרים, כיסוי העניים מוסר וגוף חם עוטף אותי. אני מוכלת, אני שלמה. אני פותחת את העניים כדי לראות אותך.
אמרת לי לקפוץ כי אתה שם כדי לתפוס אותי. כבר עשר שנים שאני נופלת, בורחת, מפחדת ומחפשת אותך בין כל האנשים. תמיד היית שם, צופה ומחכה, ואני, אני תמיד הייתי שלך.
לפני 11 שנים. 16 בפברואר 2013 בשעה 23:19
להיחשף ככה
לתת לעצמי להיראות באמת על ידך
לתת לך לחשוף אצלי את כול מה שהיה מוסתר תחת מסכות על גבי מסכות
זה כול כך לא מובן מאליו
זה כול כך קסום ומטורף
תודה לך על הערב הזה
תודה שהקשבת לי באמת ושראית אותי באמת
ועל זה שנתת לי להראות לך ולי מי אני מתחת להגנות
תודה על זה שדבר ראשון אתה חבר
ותודה על זה שיש לי אפשרות לאהוב אותך
תודה לך
חברי
אדוני
אהובי
לפני 11 שנים. 16 בפברואר 2013 בשעה 16:13
למה אני עושה דברים כאלה לעצמי?
לפעמים נדמה לי שאני כול כך מטומטמת שאין דברים כאלה........
לפני 11 שנים. 15 בפברואר 2013 בשעה 15:27
בחיים שלי לא חשבתי שאפשר לאהוב ולהיות נאהבת ככה....
לפני 11 שנים. 14 בפברואר 2013 בשעה 19:04
תודה אהוב שלי
בקצב הזה אני אפסיק להיות כול כך צינית לגבי ולנטיינס די :)
http://sphotos-d.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-prn1/11298_606539289361318_1212000469_n.jpg