|
|
|
מה עכשיו?
סיימתי באמת סיימתי את התואר ועוד בממוצא של 85
אז עכשיו מה? נגמרו החיים הסטודנטיאלים וצריך להתחיל סו קולד חיים אמיתיים
ואני? כול מה שאני רוצה לעשות זה לחזור לתמימות שהיתה לי לפני חמש שנים לאגם לנופים שבצפון לבירה בפאב השכונתי ולשקט.....
למרות שלא הייתי מחליפה שום דבר
ולמרות הגעגועים אני כול כך מאושרת 😄
מחכה כבר לשישי יאללה למסיבה
אוהבת אותכם (ובמיוחד אותך אהוב שלי)
דארקי}{
אירועי אתרמה זה לא בשבילי עשירים סנובים.......
שגם התחנה הבאה טובה :-)
יעצור את הרכבת אני רוצה לחזור תחנה אחת אחורה איפה שהכול היה בסדר
אז לשמוע מוזיקה דכאונית על הבוקר אני לא יכולה 😒
אוף נמאס לי ברמות אחרות נמאס לי
זה באמת שווה את זה?
בשביל זה אני נלחמת כול יום מחדש להמשיך?
אוף נמאס לי מהכאב הזה כבר
אחרי לילות של בכי
דברים שטובים בחיים שלי:
החברים המדהימים שלי
העבודה החדשה הנהדרת
והדירה החדשה והמתוקה שלי עם החתולים המהממים שלי
נאחזת בכול הכוח
כמה שזה כואב
אני עצבנית חחחחחחח
וברמות קשות והקטע הכי הזוי
שאני לא יכולה להפסיק לצחוק
ואין לי מושג למה אני עצבנית
לא על מישהו מסויים לא על משהו מסויים פשוט אררגגגגגג
הזוי הזוי הזוי
אין על ההזיה הזו שניקראת חיים אין אין עליה אין
/ME במצב רוח מחורפן למדי
}{ דארקי
לפה לשם לשם לפה
נקרעת
נפשי כבר אינה זוכרת....
טלטלות
רעש אימה ופחד
שדים מיללים
אני אתה, אנחנו יחד
והשדים נעלמים
האם כך האם אחרת
בעיניך התשובה
כאשר השדים זורעים בי פחד
בזרועותיך הנחמה
אך העיניים לי מספרות
את גורלם של השדים
עינייך משתנות
ומתוכן מציצים לי השדים
מביטה אני לתוך החשכה
לאימה ולאפלה
נושמת עמוק ואוחזת
אוחזת באותה האהבה
שלנו של שנינו
אהבת נפש וגוף
מי יודע חוץ מאיתנו
שלווה ותחושת אין סוף
נפשי שזורה בתוך שלך
וליבי מלא רק בך
ואוהבת אותך
למרות, בגלל ובעיקר
השדים המרקדים בנפשך.
