לפני 14 שנים. 23 בפברואר 2010 בשעה 6:26
שבוייה בתוך חלום
לא מצליחה להתעורר
כואבת דואבת
זועקת!
אך קולי כלוא בתוך עולם הצללים והפחדים
מתנדנדת בין שפיות והגיון
בין עצב לשמחה
בין כעס לשלווה
לא מצליחה לבכות
לא מצליחה לצרוח
לא מצליחה לכעוס
ענן שחור עוטף אותי
ממלא את ראשי
את חזי
את בטני
ריקנות או מלאות?
לא הצלחתי להחליט
מי אני????????????????????
אינני מזהה יותר את האישה השבורה הזו
סמרטוט הרצפה שמסתכל עלי במראה כול בוקר
האם אהבה באמת שווה כול זה?
אינני יודעת
איפה השיעור,
איפה הסיבה
איפה התובנה
איפה המשמעות לכול זה???????????????
לכאב הזה
לייאוש הזה
שבוייה בתוך סיוט
האם אני רוצה לברוח?
מעדיפה להישאר
מעדיפה לפחוד מאשר לאהוב
פחד עוד לא הרג אף אחד
אהבה כן
