לפני 14 שנים. 11 באפריל 2010 בשעה 20:52
דמעה זולגת בגעגוע למה שהיה ולא ישוב
ועיניים נישאות קדימה
ליום הבא
לזריחה הבאה
המסע רק מתחיל
רק שלפני כול שחר
ישנה החשכה הגדולה
ועיניי לא מצליחות לחדור מבעד למסך השחור
מבעד לאופל ללא נודע.....
בתסכול אני נושאת את עיניי אל האופק
ודמעות של ייאוש עולות בעיניי
אינני יודעת מה מצפה לי הלאה
אינני יודעת מה תומן בו המחר
מרגישה אני את צמרמורת הפחד
את זרימת הקור המחלחלת אל העצמות
מה לעשות לאן לפנות כיצד להתמודד
פחד פחד פחד
תתמודדי מכשפה!
תפסיקי להתבכיין
הקול קורא בראשי
בליבי
מנגבת את הדמעות
זוקפת את ראשי
ומביטה קדימה
מבעד לסנוור השמש העולה
מבעד ללא נודע
עידן חדש בפתח
ומול רגלי פרוס הנצח
הדרך קוראת לי
אהייה למסע
