והימים מתערבבים
אחד בתוך השני, ואני נימצאת בלופ שלא נגמר... תהומות כול כך עמוקים שאני לא תיארתי לעצמי בחיים שקיימים.......
להתעורר בבוקר, להיזכר, ולהכריח את עצמי לצאת מהמיטה.
לשבת מול המחשב בשביל לא לחשוב,
להיסתכל סביב בבית ולהיזכר שממש רציתי לנקות אותו כבר כמה ימים, לנקות אותו ממך, ולתת לשעות לחלוף ושוב לא לעשות זאת.
לקלוט חצי שעה לפני
שאני ממש צריכה לצאת לעבודה כבר להתארגן צ'יק צ'ק, לא להתאפר, לא להיסתדר רק להתלבש ולהגיע לעבודה בשביל שוב לשבת מול המחשב
ולא לחשוב.
לדעת שיש לי דברים לעשות, סימינריון, עבודה, לימודים, חברים, אבל אין את כוח להתמודד. אין את הכוח להמשיך.
שוב חלמתי עליך, שוב היית שם ושוב התעוררתי לגלות שזה לא מציאות שאת באמת שם ואני פה ואנחנו באמת לא מדברות.
אווווףףףףףףףףףףףף אני רוצה להיות במקום שכועס עליך כבר ואני לא מצליחה להגיע לשם, אני רוצה להגיד ולצעוק איך לא ידעת, בולשיט לא ידעת, ידעת יפה מאוד והיה לך נוח במקום הזה. ועכשיו יותר נוח לך להשתמש בזה כתרוץ להשאיר אותי מאחוריך.
בטח שהיה לך נוח, כיף שאוהבים אותך בלי תנאים, שכרוכים אחריך תמיד ועושים בשבילך הכול....... אפילו ניסיתי לכבד את הבקשה האחרונה שלך, למרות מה שאמרתי לך שאני יעשה את הכישוף שיחרר אותי ממך למרות שאת לא רוצה. הלב שלי לא היה מסוגל ללכת נגד בקשה שלך. אז כול יום מצאתי תרוץ אחר למה לא.
אני חושבת שזהו נגמר, לא מסוגלת יותר לדחות את זה
הלב שלי לא עומד בזה.
אני חייבת לאחות את הרסיסים שנשארו מהנשמה שלי
נשארתי שברים על גבי שברים של האישה שהייתי פעם
אבל איך תמיד אומרים,
שבירה זה בשביל בנייה מחדש
ירידה היא בשביל עליה
בא לי להצליף במי שחשב על המשפטים האלו...........
לפני 14 שנים. 5 במאי 2010 בשעה 6:22
