ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Phases of the Moon

Oh, moon of transformation, My spirit sings of change.
For I have danced the rhythms Of the thunder and the rain.
I have filled with laughter,Ridding my heart of pain,
Embracing all the healing of Emergence without blame.
I have bathed in sunlight,I've ridden on the wind,
I have learned the lessons Of becoming my best friend.
Mold my path with gladness,As my vision comes into me,
Taking root in the present Bcoming tangible reality.

darksome night and shinying MOON, balance of the dark and light
hearken ye awitches rune as we performer our secret rite
לפני 13 שנים. 25 בדצמבר 2010 בשעה 13:55

לקחת דברים ללב כול כך וקשה כול כך
מה אכפת לי מה
מה אכפת לי שההוא מחק אותי מהפייסבוק
זה התנהג כמו הדביל שאני יודעת שהוא ותמיד ידעתי אבל מישום מה באיזה שהוא יצא הרסני ומפגר אמרתי ננסה מה כבר יקרה.
אני חייבת להפסיק לחשוב עליו....כן עליו זה שלמרות כול הפאקים ראיתי חיים שלמים איתו ועדיין אני נאחזת בשארית כוחותי ברסיס זכרון של מה שהיה יכול להיות.
ולשם שינוי אני זאת שמחקתי מהפייסבוק ועכשיו אני מתחרפנת למה הוא לא עונה להודעה שכתבתי לו לגבי למה אני מוחקת. או לא שם לב שעשיתי זאת.
דייייי
די לחיות בעבר די
למה אני כול הזמן מסתכלת אחורה במקום קדימה
למה אני לא יודעת לחיות בעכשיו ולהנות מהמתנות שיש לי. הרי כול כך היה לי כיף אתמול. מסיבה מדהימה אנשים מהממים חברים כול כך טובים ואני מחפשת בכוח מה לא היה טוב!
מרגישה כיצד אני שוקעת שוב
ואני מפחדת פחד מוות מהמקום הזה
האפל הזה
הדיכאון הזה
ועדיין לא מצליחה למנוע מעצמי לשקוע לשם
לא מצליחה לטפס החוצה
לא מצליחה לצאת
כי במקום מסויים אני רוצה לשקוע לשם, להתעטף בכדור שחור שבוא אני לא רואה שום דבר חוץ מעצמי ומתפללת שגם לא רואים אותי. ששום דבר לא קיים שם. אבל אני יודעת שזה שקר. אני יודעת שקיים שם כאב כול כך חזק ומשתק שגם אם היה לי סיכוי לצאת משם בהתחלה אחר כך אם לא מוצאים אותי אני לא מצליחה בכלל לזכור שהיה פעם דברים טובים יותר. מוארים יותר.
נמאס לי להיות לבד
נמאס!
לא רוצה לחזור לבית ריק
רוצה להגיע הביתה ושיהיה מי שיחבק אותי וינשק אותי ושישאר שם גם! ולא אחרי כמה חודשים יתפוגג וחוץ מהפצעים שהוא השאיר על נשמתי לא יהיה לו זכר.
והפצעים.... פצעים על גבי פצעים שלא באמת נרפאים אף פעם רק מתווספים לשם עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד.
אבל איך אני יכולה להאשים אותם, אלו שפצעו, הרי אני מסתובבת עם מסכות על גבי מסכות על גבי מסכות של מי שאני באמת. שרואים אותי מהצד בטוחים שאני חזקה ויכולה לעמוד בהכול.....ומה שהם לא יודעים שבעצם הכול אשלייה! ומה שמחזיק אותי עומדת זה אותם שכבות.
אני לא
אני לא חזקה וכול דבר שובר אותי לרסיסים.
ומה עכשיו?
מה יותר כואב
להיות לבד
או להיפגע שוב
ואין לי מושג.... אין לי מושג מה עדיף. מפחדת להיות לבד ומפחדת לפתוח את הלב שוב כי די הוא לא מצליח לאחות את עצמו לפני שהוא נשבר שוב ושוב ושוב ושוב.

ואחר כך שואלים אותי למה הקצב חיים שלי כול כך מטורף
הינה התשובה
זה מה שקורה שיש לי יותר מדקה לעצמי ולחשוב.............. לא בריא לא בריא בכלל
הלכתי לנקות את הבית
אולי זה ינקה את הנשמה גם קצת
}{ דארקי

שולה פנינים - נורא קשה להפסיק להיות את עצמך. :\
נשיקות }{}{
לפני 13 שנים
Brida​(נשלטת){DDDOM} - אישה אהובה וחזקה שכמוך,
לפני כמה ימים היה יול,
דווקא את יקירה, אמורה לדעת שתמיד הכי חשוך
לפני עלות השחר.
תחשבי אחורה, על האנשים שישבו בחושך,
מפחדים שהאור לעולם לא יחזור.

תנקי את הבית,
תגרפי עם הלכלוך, את הלכלוך שבפנים,
אולי ישארו פסים, אבל בשטיפה הבאה הם ייעלמו :-)

מחבקת חזק,
}{

לפני 13 שנים
digi's foxy - אוהבת אותך הם את צריכה אני במרחק טלפון או הודעה
לפני 13 שנים
DARK WITCH{NOT HERE} - אני עם אתנה... תאמיני בעצמך... ותרפי מהכאב, מהמסיכות ומכל מה שהוא לא את.

תסתכלי על עצמך יפה וערומה בלי כל אלה (בדיוק כמו שאת) ותגידי לעצמך שאת יפה ואת אהבה כי זה נכון

אוהבת,
V
לפני 13 שנים
Bad Barbie​(נשלטת){...} - אני עם הבנות פה למעלה.
במרחק טלפון ממך...
שולחת חיבוק ונשיקה.
אוהבת...
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י