לפני 13 שנים. 1 בפברואר 2011 בשעה 5:29
עטור מצחך זהב שחור
אינני זוכר אם כתבו כך בשיר
מצחך מתחרז עם עיניים ואור
אינני זוכר אם חרזו כך בשיר
אך למי שתהיי-
חייו מלאי שיר.
חלוקך הוורוד צמרירי ורך
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל
לא הייתי רוצה להיות לך אח
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה-
ולמולו את אשה
את אוהבת להיות עצובה ושותקת
להקשיב לספור על קרוב על רחוק
ואני שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל אודות אחרים
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה בי כתליך ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך
פרוש חלומי כמרבד לרגלייך
צעדי אהובה על פרחיו פסיעותייך
לבשי חלוקך הוורוד לעת ליל
עוד מעט ואבוא אלייך
...
עטור מצחך זהב שחור
יקרב אל שפתיי כחרוז אל שיר
אז אלחש באוזנייך עד בוקר
עד אור, כשכור:
עטור מצחך זהב שחור
