למה זה ממלא אותנו בכאלו תחושות של תיעוב עצמי.
היום בפעם הראשונה מאז הסווטלודג' הראשון שלי יצאתי באמצע...... לא הצלחתי למצוא את המרכז שלי ולא הצלחתי להתגבר על הקשיים שבדרך כלל ממלאים אותי בתחושת טיהור. האגו עבד שעות נוספות- מה ?? אני???? שהציגו אותי מוותיקות הסווטלודג'ים תצא באמצע.???? למזלי היה עוד קול פנימי שאמר- כן את כי מי כמוך מכיר את עצמך ומי כמוך יודע מתי זה מצוקה אמיתית. הרי עברת לפחות עשרים סווטלודג'ים אם לא יותר זהו לא פחד רגיל וזהו לא קושי גופני רגיל אלא מצוקה אמיתית. תהיי בחסד עם עצמך ותצאי החוצה.
אני חייבת לציין שנדרש הרבה יותר אומץ להגיד את המילים קשה לי אני רוצה לצאת מאשר להישאר שם.
שמחה שהקשבתי לעצמי
עצובה כי עדיין אני מרגישה שנכשלתי
ומנסה להלחם בתחושת התיעוב ולהיות בקצת סליחה עם עצמי.
והשאלה האמיתית שאני צריכה לשאול את עצמי היא
האם נכשלי
או דווקא ניצחתי
לפני 13 שנים. 10 בנובמבר 2011 בשעה 21:46