לפני 12 שנים. 1 בנובמבר 2012 בשעה 16:13
מדהים ממש
פשוט מדהים
מדהים איך אחרי שלוש שבועות הוא עדיין יכול להכאיב לי כול כך
למרות שהראש יודע שמה שהוא כותב נכון
למרות שההיגיון אומר שזה היה הדבר הנכון לעשות אותו
עדיין אני רוצה לרוץ אליו לנחם אותו בתקופה הקשה שלו ולהיות שם בישבילו
מנסה כול כך להמשיך הלאה
יודעת יודעת יודעת יודעת יודעת שזה היה ההחלטה הנכונה של שנינו
יודעת שהוא לא יכל לתת לי את מה שאני צריכה
ולמרות שלרגע הלב הפסיק לדמם וחשבתי שהפצע לפחות נסגר
עכשיו הוא חזר לבכות דמעות של דם
זמן
הזמן יעשה את שלו
אמן