המגע בכפות רגליים שמושכות אותי מטריף לי ת'מוח.
העור בכפות הרגליים הוא כמו תקליט כזה של פעם, מליון חריצים ומיקרו-חריצים קטנטנים, ובכל אחד מהם מוטבעת כמות עצומה של מידע, שמשתחררת בנגיעה הנכונה כמו יצירה מוזיקלית מדהימה.
יש את העור הרגיש ביותר, זה שנמצא בחלקו העליון של השקע, איפה שהכריות יוצרות כמו צורה של לב.
מממממ... במקום הזה נמצא אחד הדגדגנים שיש בכף הרגל, מהדגדגן הזה אפשר להוציא מנגינות מטורפות.
זה דגדגן ענק, אפשר לנגן עליו מנעד מאוד רחב של צלילים, אפשר לנגן עליו מבאסים קלים ועד לצלילים הגבוהים ביותר, כאלו שאפילו כלב מתקשה לשמוע.
אוףף... להעביר את האצבעות על העור הכל כך רך ורגיש הזה, לנגן ממנו את המנגינה הייחודית שלו, לפרוט שם על המיתרי מיתרים הכי דקים... ווויננננננגגג.
לא יכול להמשיך ולדבר על הבהונות עכשיו, נמשיך בפעם אחרת.
אבל הנה לכם קטע נחמד:
אז, אל תהססי...