יומני היקר

הוא לדלוור משימות*

אחד מהם. יש עוד.

אוננתי ולא הצלחתי לגמור. בושה.

אבל סש"ן זה בעצם סקס של נשואים.

זה מביך להיות חרמן כשכל כך הרבה דברים רעים קורים מסביב ואולי הרע מכל עוד לפנינו (היוש נסראללה), אבל יש רגעים שבהם אני בוער מתשוקה.

קראו לה נועה תעמדי.

חיחיחי 

את רעבה? בטוח? מוזר, כי אכלת לי את הראש עכשיו.

שדיים זה דבר מהפנט. כמובן לא כל השדיים. אבל יש לא מעט כאלה שכן. אם הייתי אשה נראה לי כל היום הייתי חופן את עצמי. לא אוכל. לא שותה. לא מתקלח. רק חופן. נשמע לי כמו דרך נהדרת למות. 

מעניין איזה שדיים היו לי האמת. כנראה גדולים למדי לפי הגנטיקה. לא אמא, אני לא חושב על השדיים שלך בצורה כזאת. איכס.

יש לי ידידה שעושה לי ביד. כבר הרבה שנים. אנחנו לא שוכבים. היא לא מוצצת לי. כמעט ולא. אבל היא עושה לי ביד. עם קרם נעים כזה. הוא מוכן בכל פעם כשאנחנו נפגשים. ככה אני אוהב את זה.

כבר הרבה זמן היא לא טיפלה בי יפה. חלבה אותי עם שתי ידיים. היא הולכת לקבל ממני כמות עצומה של זרע כשהכל ייגמר. ואני ממש מחכה לזה.

המלחמה הזאת מתישה אותי. אני עייף. יותר מעייף. לפעמים פשוט מפורק. ובו זמנית גם חרמן. זאת חרמנות מביכה. אין לי כוח לכלום.

מה שמתחשק לי זה לשכב על הגב ושמישהי תטפל בי. קצת עם היד. קצת עם הפה. קצת עם השדיים. קצת גם עם היד השנייה ;)

אולי אני אלטף לה את הראש. לא קריטי. אולי אני אחפון לה איזה דד או שניים.

ואז אני רוצה לגמור לה בפה וללכת לישון. עד שהשלום יגיע 

אם את רוצה שנחזיק ידיים, זה סבבה. אבל אני מעדיף שהיד שלך תחזיק את הזין שלי. הפער לא כל כך גדול.