יומני היקר

המלחמה הזאת מתישה אותי. אני עייף. יותר מעייף. לפעמים פשוט מפורק. ובו זמנית גם חרמן. זאת חרמנות מביכה. אין לי כוח לכלום.

מה שמתחשק לי זה לשכב על הגב ושמישהי תטפל בי. קצת עם היד. קצת עם הפה. קצת עם השדיים. קצת גם עם היד השנייה ;)

אולי אני אלטף לה את הראש. לא קריטי. אולי אני אחפון לה איזה דד או שניים.

ואז אני רוצה לגמור לה בפה וללכת לישון. עד שהשלום יגיע