עולם על תילו נרדם

אני יודעת שזה אבוד

כל נים ונים בגופי

כל תא במוחי

מבשרים זאת!

אני יודעת שנאחזת במשענת קנה רצוץ

כל רוח קטנה מדירה נפשות

ללא ערובות מתאימות

פוגעת חורצת גורלות אדומים

עורקים חסומים מבארים

שורשים נטועים משכבר הימים

משתלבים לעולמי עולמות אחרונים

ואתה תדע מעבר לבריאת האנוש

חתימת נפשות

היכן שרצון אדם ברוך באורות

שם נפגשנו

נטולי מלחמות ומילים ארוכות

שם טיילנו

נפש בנפש נשזרנו

ובארץ גוף ניפרד

מלכך תאווה ותשוקה ללא נודע

לשדים המתגברים לרוחות המתיימרות

רזים קבורים תחת מעטה בשר

רוח אלוהים

נושבת לוחשת

אתה לי אב!

זה נראה לך עיניין של מה בכך

אבל זה לא...

לא בשבילי!

התרחקנו מספיק בשביל שלא אדע מה עובר עליך

ואיך אתה מרגיש שם בחדר

והמבט שלך צרוב לי באישון כמו גחלת בוערת

ממתינה שתבין

שכבר איבדתי אחד 

והכאב שפילח לי את הגוף כששמעתי את 

מקבץ המילים האיומות היה כסכינים

שננעצו בדיוק היכן שדימם בעבר

והלב שלך הוא לא שלי

אבל שלי שלך

לדמיין שיום אחד אצטרך להיפרד

מימך

מעבר ליכולותיי

לכוחותיי

והבנתי

כשהפחד מחלחל בכל מחשבה

ועדיין הריחוק בעינו עומד

חוסר האונים מול המצב הולך וגובר

אני פוחדת

בדיוק כמו אז לפני שנה וחצי

באותם העוצמות

שמקפיאות

ומי ייתן שהכל פרי דמיונך

מין משחק אכזר מהול בכזב

ואין לי מילים אתה יודע כבר

והפחד קיים!

כשזה בוער בך בלי שליטה

כשהם תוקפים דווקא כשאת הכי 

לא רוצה או מוכנה

כשיודעת שלא תהיה תגובה

שאשאר תלויה באויר

שאדמיין

אותך מחייך את החיוך שאוהבת

אתה חסר לי

אולי ריגשי ונמרח מידי

אולי קיטשי ומאוחר מידי

אבל פאקינג מתגעגעת

היה נדמה שמסוגלת ויכולה

כוחה של אשליה

אז תחייך לי שוב ותזרוק מילה

כי הקנאה מבערת בי כל שפיות

שעוד נותרה

רוצה הבייתה!!

כלנית אדומה...למולל באצבעותיי ולצבוע את פניי בצבעי מלחמה