שם עט הוא כינוי שהיוצר/ת בחר/ה לעצמו/ה למען הבלטת היצירה, והצנעת היוצר/ת.
כבר בעבר שאול גייסנוביץ, יליזבטה ז'יקובה-ביחובסקי, שרגא גפני, סבינה מסג, אשר צבי גינצברג, שלום יעקב אברמוביץ, ויוצרים/ות רבים/ות אימצו לעצמם/ן שם עט, ולא ניטען כנגדם/ן שהם/ן מתחזים/ות לאחרים/ות..
אף עיריית ת"א לא טענה שאשר צבי גינצברג ושלום יעקב אברמוביץ, מתחזים לאחרים, ולמען הנצחת זכרם, היא קראה לרחובות בעיר "אחד העם" ו"מנדלי מוכר ספרים", על פי שם העט, שהיוצרים בחרו לעצמם.
ייתרה מזאת, אף כאן באתר "הכלוב" החברים/ות, בחרו לעצמם/ן שם עט, כל אחד/ת על פי רצונו/ה, ובחירת שם העט, כאן באתר, לא הוציאה בלוגרים/ות משלוותם/ן, לעומת איבוד עשתונותם/ן, ברחבי הרשת, עת ראו שגם פשוטי/ות העם אימצו לעצם/ן, שם עט, למען הבלטת יצירתם/ן, והצנעת אישיותם/ן.
אכן מסקרן לדעת את שם היוצרים/ות שבחרו לעצמם/ן "שם עט", ברחבי הרשת בכלל, אך סקרנות זאת, אסור שתגרום לבלוגרים/ן "לצאת מכליהם/ן" ולהשמיץ גולשים/ות החפצים/ות לעשות שימוש ב"שם עט", תוך יצירת עובדות שאין בהם אמת, שכאילו גולש/ת פלוני/ת הוא נשוי למרות שהוא/היא איננו/ה נשוי/ה, או שכאילו גולש/ת פלוני/ת נמצא/ת במערכת יחסים, למרות שאין הדבר נכון, וזאת מבלי לברר את העובדות לאשורן, ולו באמצעות שיחת טלפון, לאותו/ה בעל/ת "שם עט" למען תובהר האמת העובדתית, שהרי קל ביותר שלא להתאמץ להגיע לחקר האמת, כל עוד מקלדת המחשב, זמינה ביידי הבלוגרים/ות בכל עת.
לא בכדי, אריק איינשטין ז"ל ושלום חנוך יבדל לחיים ארוכים, כתבו בטרם העידן הדיגיטלי, את השיר "כתבו עליו בעיתון" בביצוע אריק איינשטין ז"ל, ואין סיומת יותר ראוייה לפוסט זה, מאשר לצטט בית ראשון מהשיר, ולהקדיש אותו לאותם/ן בלוגרים/יות סקרנים/ות וחטטנים/ות, המעדיפים/ות פרסום פוסטים חסרי אמת, על פני חקר האמת, והפנמת זכות האחר/ת לעשות שימוש ב"שם עט", גם אם הוא/היא לא "סלבס".
"כתבו שהוא מצליח מאוד
הוא נהיה מפורסם
כתבו שהוא מרוויח
כתבו שהוא חדש
בסוף כתבו שהוא מושלם
כתבו עליו בעיתון הרבה דברים
הוא בכלל לא ידע שהוא כזה."