בדרך כלל הוא מאפשר לי ללכת כשאני רוצה כשהלילה יורד והחושך המזמין הזה קורא לי אליו לטייל ברחובות השקטים לספוג את יצוריי הלילה שבדיוק כמוני כמהים ובדיוק כמוני הם חיים רק בתנאים האלו אבל הפעם הוא לא הסכים.
הוא עצר אותי בדלת. את פצועה מהפצצה הוא אמר לי בשקט.
יכולתי לשמוע את הקליק בתוכי את השבר הזה שבסרטים השחקנים יודעים להמחיש. הסתכלתי עליו לקחתי את המפתחות.
הוא היה מהיר ממני , מתקרב בצעד מהיר משיכה חזקה בשיער מקרב אותי אליו. תני לי את המפתח הוא אמר. הסתכלתי עליו על האיש שמתכנן את חיי במשך שנים, והפעם לא הסכמתי.
מילת הבטחון שמעולם לא נשמעה יצאה ממני בנשימה קטועה אבל היא נאמרה
את המגע החזק הלופף את שערי החליף הליטוף.
אבל השדים של הלילה חזקים יותר הם קוראים לי לבוא. מושכים אותי אליהם.
אם את כל כך צריכה ולא מסוגלת להלחם אני אבוא איתך. רק לשמור ממרחק בטחון שלא יקרה לך כלום .לשמור שתחזרי בשלום.
לשמור....
שתקתי כי איך מסבירים ?
לפני 13 שנים. 22 בפברואר 2011 בשעה 23:30