עוד לא החלטתי על שם

כולם מקדשים את האמת, שואפים אליה אבל לא אוהבים אותה. כמובן שאין אמת אחת אובייקטיבית הכל סובייקטיבי. ישנן סיבות רבות להמנע מהאמת בדר"כ כלל כי לא רוצים לפגוע. לא סתם נאמר האמת כואבת ומי רוצה לכאוב? אבל יש גבול בין לא לומר את האמת לבין לתעתע. למשל :
זו שקוראת לעצמה כוסית -יקירה את רחוקה מלהיות כוסית למרות המשקל הרב שהשלת
או, זה שקורא לעצמו שולט אבל למעשה הוא רק מחפש איפה לתקוע תזין שנאמר לא תשפוך זרעך לשווא.
או זו שחושבת שהיא חיה חברתית אבל למעשה היא זו שהולכת לבד הביתה כשנגמר הערב
גם אני כמו כולם לא אמהר להאיר את עיניהם ולהסיר את מעטה השקר שהם חיים איתו ובשביל מה? גם אני כמו כולם נהנית לצחקק ברשעות כשאני נתקלת בהם ובאמת שלהם ובעיקר בצורה אותה הם מפזרים לכל עבר.
אבל ישנם רגעים שמהם לא ניתן לברוח. המבט בראי אחד על אחד, שם האמת מתגלה בכל תפארתה ושם לא ניתן לברוח אלא אם השקר העצמי חילחל עמוק מדי. (לא עלינו )
ולמה בעצם אני כותבת את כל זה? סתם כי אני יכולה : )

מה עושה בחורה כשמאיימים עליה?
1. מנתקת קשר
2. מאיימת חזרה
3. מחכה לרגע הנכון
4. הולכת למשטרה
5. כל התשובות נכונות
נראה מה מחר יביא

יש לי אחות טפלון.
היא לא באמת אחותי אבל אם הייתה לי, הייתי רוצה אחת כמוה
הקרירות שיוצאת ממנה לפעמים מותירה אותי חסרת מילים ובעיקר פליאה.
במשך השנים ראיתי אותך מתמודדת מול כוחות ואירועים לא קלים
אבל הפעם אני חושבת שאת צריכה עזרה. אבל את בועטת ומרחיקה את כל מי שמנסה להתקרב.
החומות שלך גבוהות, ולפניהן שדה מוקשים.
ראיתי אותך היום, חיוורת, חולה, עיגולים שחורים כמו תחתיות מחוסר שינה נטולת האנרגיה שכל כך מאפיינת אותך, את שבולעת את החיים כל כך קטנה כל כך חלשה.
נבהלת ממנו כל כך שלא עניין אותך שאולי הפעם את מפספסת.
זה בסדר להרפות, מותר לנשום אפילו לך . גם אם הכל מורכב כי כן, החיים שלך מורכבים. אולי הכי מורכבים שיש ובכל זאת תני לעצמך את האופציה להשען גם אם זה לרגע אחד. תאפשרי לעצמך לרגע אחד לא לבעוט לא לסגת אלא רק להיות. בלי לנתח בלי לחשוב.
מה בלבל אותך כל כך? שהוא לא רצה רק סקס ממך? את שרגילה לתת את הגוף פתאום מתמודדת מול מישהו שרוצה קצת יותר? מישהו שבאמת הקשיב ולא רק שמע? וגם אם אני טועה זה לא שווה בדיקה?
אני יודעת שאת מפחדת ואני גם יודעת ממה. אבל אולי הפעם רק הפעם תאפשרי מעט קירבה ?

אני מספרת לכולם שהכל בסדר, שהשלמתי, שהכל תמיד קורה לטובה. אבל ישנם לילות כמו הלילה הזה שהזכרון עולה ממעמקי ההדחקה, אז חשבתי שהדחקתי
והכל שוב עולה וצף ומוסרט לנגד עיני בלופ אכזרי שמבתר גושים מנשמתי.
ואני חיה את היום הזה שוב ושוב ושוב ולא משנה מה אני עושה אני לא מצליחה לקבור את התחושות מחדש. הן נלחמות בי כאילו הילד שלי לא נותן שאשכח.
והוא היה הילד שלי. 8 חודשים של אושר ושלווה
8 חודשים שהרגשתי אותו זז בתוכי גדל, לפעמים בועט. ואני נזכרת איך נעמדתי מול המראה כל בוקר מבליטה את הבטן שעוד לא יצאה בהתחלה, רק לבדוק אם כבר רואים, ואחר כך נזכרת בשמלה הראשונה שקניתי שמתאימה עד ללידה. כמה מאושרת הייתי, שמלת ההריון הראשונה.
ואז הכאב מוביל אותי ללילה ההוא כשקמתי בבוקר מכווצת מכאב מרגישה מייד שמשהו לא בסדר, ומפחדת להרים את השמיכה לבדוק ,אז מניחה יד רועדת על הבטן הקשה וכואב לי. הגוף מרגיש כנקרע .
ורטוב לי במיטה ואני מציצה ורואה את הדם שסביבי את הכתם האדום אדום הזה מתפשט ופאניקה ופחד ואני לא יודעת מה אני קודם,מפחדת,מבועתת, כואבת?
והאיש שלי שלוקח פיקוד ומרים אותי על הידיים ותוך כדי מנסה להרגיע ואני אפילו לא בוכה אני בהלם.
ובבית חולים מחוברת למוניטור ולא שומעת כלום. כלום. שקט מקפיא שקט של מוות ורופא אחד שאומר ניתוח עכשיו מייד בהול ואני כל כך מפחדת
מפחדת ויודעת. ועדיין מקווה
ועוברות השעות ואני בהתאוששות לא מבינה איך להתחיל להתאושש. אפשר בכלל?
ושולחת יד לבטן היא שטוחה עכשיו ריקה
כולי ריקה והאיש שלי יושב לידי ומחזיק לי את היד ושקט, שוב השקט המקפיא הזה שקט של ידיעה ואין מילים ומשתחררת דימעה אחת בודדה אני מרגישה את המליחות שלה על השפתיים שלי. וכאב מתחלף בכאב. כאב קורע.שלא מאפשר לנשום אני לא יכולה לנשום, לא מסוגלת להכניס אויר
ושוב אני חוזרת לזמן הווה. האיש שלי איננו. גם הילד שלי
חודשיים עברו מאז אותו לילה נורא
אני מרימה את עצמי כל יום מחדש כל יום עוד קצת ולא חושבת על החדר ההוא שהשקעתי מחשבה והמון אהבה בתלכנן ולארגן ועכשיו הדלת שם נעולה.
ואפילו לפעמים מתפלח לי חיוך ומדי פעם צחוק
ונזכרת ב י' שאמר לי שלשום מיסי את יפה ויש לך גוף יפה וכל מה שאני חושבת עליו זה -הגוף היפה חיצונית הזה רקוב מבפנים
אז אני מחייכת ואומרת לו תודה.

לפעמים כמו עכשיו אני מצטערת שאתה לא קורא אותי. מצטערת שאתה לא יודע. ברוב הימים אני שמחה שאתה לא, כי כך יש לי את החירות לכתוב בלי לרמוז ובלי להסתתר
אבל היום הייתי רוצה שתקרא
שתקרא את הפחד, הקמאי בתוכי להתקרב ולקרב אותך אלי,אותי אליך. ואתה עושה את הכל נכון, אומר את המילים הנכונות ומאיר בי את הרצון שקבור שם עמוק, כל כך עמוק במצולות. אבל עמוק מזה נמצא ה-פ-ח-ד
ובא לי להגיד לך - אתה נוגע
והכי בא לי להגיד לך - תשאר חזק כי אתה מגיע

מדהים אותי איך מילה אחת שלו יכולה לעשות אותי מאושרת
אבל כיף לי

ימים מורכבים עוברים על כוחותינו.
אני אוהבת מורכב?
תקופה של שקט תקופה של בלגאן מורכב כבר אמרתי?
זה שהרטיט את ליבי כבר לא.
עצוב? קצת.

כוח המשיכה שלהם כל כך חזק שהוא (הכוח ) משתק אותך לכמה רגעים
כמו סשן חשמל.
זה הפחד החד לעומת הכאב שגורם לחריקת השיניים
למזלי הantidote בייצור

לפעמים כל מה שיוצא ממני זו טיפה מרוכזת של רעל שמופנה בדיוק רב לעם סגולה. לפעמים כל מה שיוצא ממני זה טפטוף של סילאן מתוק להחליא מהסוג שעושה כאבי שיניים.
וכשאני שומעת אותך מבין כל המילים, אני שותקת.
וכאן למטה מתקהים

הפרדות שליה, אף אחד לא אשם וזה קורה ובהריון ראשון על אחת כמה וכמה, ובכל זאת עצובה מאוד.
לא בוכה, אבל מתאבלת.
מתאבלת על ילד שלא נולד, שנשאתי בתוכי שהרגשתי בועט שהרגשתי חי
ואין דמעות
אבל יש הרבה כאב