עוד לא החלטתי על שם

כולם מקדשים את האמת, שואפים אליה אבל לא אוהבים אותה. כמובן שאין אמת אחת אובייקטיבית הכל סובייקטיבי. ישנן סיבות רבות להמנע מהאמת בדר"כ כלל כי לא רוצים לפגוע. לא סתם נאמר האמת כואבת ומי רוצה לכאוב? אבל יש גבול בין לא לומר את האמת לבין לתעתע. למשל :
זו שקוראת לעצמה כוסית -יקירה את רחוקה מלהיות כוסית למרות המשקל הרב שהשלת
או, זה שקורא לעצמו שולט אבל למעשה הוא רק מחפש איפה לתקוע תזין שנאמר לא תשפוך זרעך לשווא.
או זו שחושבת שהיא חיה חברתית אבל למעשה היא זו שהולכת לבד הביתה כשנגמר הערב
גם אני כמו כולם לא אמהר להאיר את עיניהם ולהסיר את מעטה השקר שהם חיים איתו ובשביל מה? גם אני כמו כולם נהנית לצחקק ברשעות כשאני נתקלת בהם ובאמת שלהם ובעיקר בצורה אותה הם מפזרים לכל עבר.
אבל ישנם רגעים שמהם לא ניתן לברוח. המבט בראי אחד על אחד, שם האמת מתגלה בכל תפארתה ושם לא ניתן לברוח אלא אם השקר העצמי חילחל עמוק מדי. (לא עלינו )
ולמה בעצם אני כותבת את כל זה? סתם כי אני יכולה : )