עוד לא החלטתי על שם

יש לי אחות טפלון.
היא לא באמת אחותי אבל אם הייתה לי, הייתי רוצה אחת כמוה
הקרירות שיוצאת ממנה לפעמים מותירה אותי חסרת מילים ובעיקר פליאה.
במשך השנים ראיתי אותך מתמודדת מול כוחות ואירועים לא קלים
אבל הפעם אני חושבת שאת צריכה עזרה. אבל את בועטת ומרחיקה את כל מי שמנסה להתקרב.
החומות שלך גבוהות, ולפניהן שדה מוקשים.
ראיתי אותך היום, חיוורת, חולה, עיגולים שחורים כמו תחתיות מחוסר שינה נטולת האנרגיה שכל כך מאפיינת אותך, את שבולעת את החיים כל כך קטנה כל כך חלשה.
נבהלת ממנו כל כך שלא עניין אותך שאולי הפעם את מפספסת.
זה בסדר להרפות, מותר לנשום אפילו לך . גם אם הכל מורכב כי כן, החיים שלך מורכבים. אולי הכי מורכבים שיש ובכל זאת תני לעצמך את האופציה להשען גם אם זה לרגע אחד. תאפשרי לעצמך לרגע אחד לא לבעוט לא לסגת אלא רק להיות. בלי לנתח בלי לחשוב.
מה בלבל אותך כל כך? שהוא לא רצה רק סקס ממך? את שרגילה לתת את הגוף פתאום מתמודדת מול מישהו שרוצה קצת יותר? מישהו שבאמת הקשיב ולא רק שמע? וגם אם אני טועה זה לא שווה בדיקה?
אני יודעת שאת מפחדת ואני גם יודעת ממה. אבל אולי הפעם רק הפעם תאפשרי מעט קירבה ?