צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

להרגיש

משתוקקת לדעת


מרגישה מבולבלת
הצורך שלי להיות שייכת לא מובן לי
רק מרגישה את זה בנימי גופי
אחכה לך, שאוכל להניח ראשי על כתפייך ולתת לך להוביל אותי
לפני 11 שנים. 28 באוקטובר 2012 בשעה 20:12

כאשר אדוני כועס,

אני מרגישה את זה תופס את נשימתי

יודעת שאני זו שגרמה לזה, יודעת שאת שעשיתי אינני יכולה למחוק,

יודעת שבנקודה שאני עומדת שהיא במילא נמוכה אינני מוסיפה  וההמתנה,

לשמוע מאדוני את אשר יגזר עלי, קשה מאוד.  

 

להרגיש שאני באחריותך, שאני הכלבה שלך, רכושך

ואף צעצוע נתת לי לשבוע.  

 

יודעת שאתה בהחלט לא שבע רצון ממני היום,

המרתי פיך אחרי שכבר פעם אחת שגיתי

והסכמת שלא להוריד אותי יותר נמוך מהצעצוע.

התרת בי שעלי להיות קשובה להצטנע ולהתחיל לתקן ואני שגיתי.  

 

אין מילים אדוני למקום שבו רוצה אני לזחול תחתיך.  


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י