להרגיש

חסרה לי המגע (למה בנקבה? ככה בא לי)

הבוקרר חודר מבעד לחלוני, החלטתי שזה יותר מידי עבורי אזי חזרתי למיטה.

כיסיתי ראשי עם השמיכה עצמתי עינים והפלגתי,

ניסיתי לכוון דמיוני, לשלוט בו, והוא קצת צחק עלי.

שבוע שנמנעתי מעצמי והבוקר הרשתי לעצמי לקחת לי רגע או שניים.

חסרה לי המגע ואני ניסיתי לתת לעצמי קצת מרגוע.

החלטות לפעמים דורשות סבלנות, דיבור פנימי.

גשם של בוקר גורם לי להוציא את הראש מהשמיכה חריצים קטנים בתריס מזכירים לי בוקר אחר.

חסרה לי המגע ואחפש אותה במקום אחר, (הכל שקר?)

יש אומרים להיות או לא להיות?

לזחול או לא לזחול?

אני חזקה אני יכולה לזה, והגשם?

ובכלל?

יעבור לי