הירהורים

היו היתה ילדה יפה

חוצפנית היתה

קבעה לי קביעה

שלי אתה 

ככה אמרה

ברצינות תהומה

צחקתי לעצמי 

מה היא רוצה ממני

ככה חשבתי לתומי

עוד ילדה 

החיה בעולם הפנטזיה

עברו ימים

חלפו חודשים

והיא בהתמדה הראתה לי

כמה לי התמסרה

כמה לי העניקה מעצמה

לאט את ליבי פתחה

שתלה בליבי אהבה

לאחר שנים איתה

שאלתי אותה שאלה

איך זאת קבעה 

והיא בחיוך ענתה

את זה אתה בעצמך לימדת

מה כוחה של התמדה

טיפה ועוד טיפה 

של אהבה ונתינה

גם סלע נוקשה שאתה

חודרות אותך 

וכיום מקשה קושיה לה

ושוב בחיוך עונה

מה השתנה?

שלי אתה לעשות בי כרצונך

ואני מחייך לעצמי בהנאה

ועוד היא קוראת לעצמה ונילה:)