הירהורים

ילדה קטנה נכנסה לחנות עם בגדים מרופטים וחיוך מאיר על פניה.
היא הסתובבה ובחנה את הצמידים היפים, עברה בין השרשראות, מדדה עגילים ולבסוף – בחרה צמיד כחול משובץ באבנים טובות. ללא ספק היה לה טעם טוב…
ניגשה הילדה לבעל החנות ואמרה בשמחה:
״אקח את הצמיד הזה, אתה יכול לארוז לי אותו יפה למתנה?״.
הביט בה המוכר בספקנות, זה לא היה צמיד זול והילדה הקטנה לא נראתה כבעלת ממון.
״יש לך כסף לקנות את הצמיד״, שאל המוכר.
״הו בוודאי!״, ענתה הילדה ורוקנה את כיסיה על הדלפק,
״זה כל מה שיש לי ולקח לי שנה לאסוף! אבל זה שווה לי לגמרי.
הצמיד הוא עבור אמי האהובה. אתה מבין, אבא שלי מת בתאונה ואמא מגדלת אותי ואת שתי אחיותיי לבדה. היא עובדת קשה בשתי עבודות ועדיין מקדישה לנו את כל זמנה. אני רוצה כל כך לשמח אותה ביום ההולדת שלה…״

הביט בעל החנות על השולחן, בחישוב מהיר של ערך המטבעות הבין שהסכום אפילו לא מתקרב למחיר הצמיד היקר.
הוא הביט בילדה הקטנה שוב, הסתובב, שלף קופסה יוקרתית, ארז בעדינות את השרשרת בעטיפת מתנה ונתן לילדה.
״תודה שקנית חמודה, כל הכבוד לך!״
הילדה הודתה לו בחיוך ויצאה.
למחרת נכנסה האם לחנות, הניחה את השרשרת על השולחן ושאלה: ״אתה מכרת לביתי את השרשרת אתמול?״,
״כן״, אישר המוכר, ״מה קרה?״.
״אאלץ להחזיר אותה״, אמרה, ״אני יודעת כמה שילמה בתי וברור לי שהסכום לא מתקרב לערך של צמיד משובץ אבני חן אמיתיות…״.
חייך בעל החנות, הניח בחזרה את השרשרת בידה של האם ואמר:
״זה בסדר גמור גבירתי, ביתך שילמה את המחיר הגבוה ביותר שניתן לשלם, היא נתנה את כל מה שהיה לה…
לרגע המשיכה האם לעמוד זקוף ואז רעד עדין טילטל את גופה, רעד של רוך ואהבה.