חולת אהבה בשיכון צריכה זין

כדור גומי נוסח כדורגל או כדורסל
שאינו ממולא באוויר
אלא במין כזו מפת ענק שהיא שרשרת מטפחות צבעוניות קשורות זו לזו
כמו של קוסמים
רק גדולה וצבעונית

ובחור הקטן
זה שמיועד למילוי אוויר
אם תסתכלו
תראו ששוונץ קטן מהמטפחת בולט החוצה
יש איזה זיז קטנטן כזה
שאפשר לנסות לתפוס בו
משם

לא פשוט
אולי עם פינצטה?
זה יכול לקחת זמן
ומצאתי לי יופי של שבוע להתאכזר לכפות הידיים שלי
ועשיתי את מעשה ההרס הזה שאני עושה לעצמי אחת לכמה זמן
ומצטערת שניה אחרי
וכססתי את ציפורניי

עוד כמה שבועות הן יגדלו מחדש ויהיו יותר חזקות
אבל עכשיו זה מכוער
ואני לא יודעת למה אני עושה את זה
אני שונאת את עצמי רגע אחרי
תמיד
{ואני לא סובלת משנאה עצמית על בסיס קבוע ובכ"ז יש בי את ההרס העצמי. לא יודעת להתחדש ממקום אחר}

אבל כשנצליח לתפוס את השוונץ הקטן הזה
אם נביא משיכה
נשלוף את כל מפת המטפחות הצבעונית היפה והשופעת בגווניה הזו
ששם מתחבאת בפנים

הרגש החסום
העצור
שכל כך שם
מבעבע
בוער
זקוק להיפרש על פני חלל הולם

ונתכסה במפה הזו לעולמים
נשוטט ישובים עליה בין הכוכבים
...

פתאום חשבתי על איזה שיר
וניגשתי לשמוע אותו
ולדעתי עד היום לא תפסתי עד כמה זה אחד השירים העוצמתיים ביותר שאישה ביצעה במדינת ישראל
ואיזו אישה!
יש לה שם רגע של חולשה וכמה עוצמה יוצאת ממנה
גם לחולשה יש עוצמה
מי שלא מבין היה מתעלל באינשטיין אם היה חי בימיו
לא משנה

היה לי פעם ידיד
נגן אוד
(עוד? לא... נראה לי אוד - איזו גרועה אני בז'רגון... סליחה!)
גר איתה
עם אתי אנקרי, שתחיה ותהיה בריאה
באותה שכונה
העריץ אותה
אמר שאין אישה מלכותית אצילית ויפה ממנה בכל העולם

ת'אמת
...

תסתכלו בעצמכם
וואו!
(ויש שם גם גיטרה יפה... דרור זמיר... לא מכירה...)

לו רק הייתם מבינים מה זה הדבר הזה
העוצמה הכישופית הזו
לראות את הדברים
זה לא קל בכלל
קשה להתעלם
משוחררת החסימה
הרצטפורים הרגשיים עובדים
נונ-סטופ עובדים
על טורים גבוהים
...
זה לא קל
...

שבת שלום