חולת אהבה בשיכון צריכה זין

הוויקנד האחרון שעבר עלי ייזכר עוד שנים רבות להערכתי.
כמות החוויות, הרפתקאות, הפתעות ושאר דרמות שעברו עלי היו מסחריות כמעט ובוודאי עוד יתועלו ברבות מיצירותיי.
לא בא לי לדבר על רובן.
למען האמת, יש מעט מאוד דברים שבא לי לדבר עליהם כרגע
ועוד פחות אנשים שבא לי לדבר אתם.
{שלומי אגב מצויין!}

אבל יש בכל זאת אנקדוטה אחת קטנה
שאמנם היא לא מהגדולות או החשובות שעברו עלי
ועליה כן בא לי רגע לכתוב

פגשתי לרגע איזה בחור שאני מכירה
סוג הגברים שאני אישית הכי פחות מצליחה להתחבר אליהם
מין בובת מגזינים כזו להביא הביתה לאמא סטייל
אני מכירה אותו כי הוא בן זוג של ידידה
היא תפסה אותו בזמנו כי הוא סוג הגברים שאפשר לסחוב בקלות לספא וכאלה והיא הייתה בתקופת משבר עם גבר שמאוד אהבה
ויש נשים שעבורן להיות מלכה זה להראות לעולם שהן הצליחו לתפוס כלבלב צייתן כזה עם טבעת מובטחת
קשה לי להסביר
הוא כאילו כלום – אין לו יותר מדי שכל, אין בו שום דבר מעניין.
אני הייתי מתפגרת עם כזה בחור, השעמום היה הורג אותי וגם קשה לי שלא להסתלבט על כזה בן אדם כשאני מדברת אתו. זה כל כך קל – הוא לא קולט שצוחקים עליו.
הוא מין פלסטלינה כזו, כמו תוכנת מחשב מעוצבת לנוחות "מה אישה רוצה" על פי צו האופנה.
הוא בטח גם מוריד שערות בלייזר (שזה הדבר הכי אנטי-סקסי שגבר יכול לעשות בעיניי)
הוא כאילו לא גבר אבל הוא נורא טוב כזה, זה נכון.
מסוג הגברים שאפשר לסחוב לשעות קניות בקניון ולעשות לו בבית תצוגת אופנה
{מה לי ולזה???}
הקיצר דיברתי אתו כמה מילים ופתאום יצא וקרה שנפלה לי המצית.

אני רוצה לומר משהו בענייני נפילת דברים.
נכון שיש נשים שעושות את זה כאיזו מניפולציה אבל אני לא אחת מהן – בחיים לא הפלתי משהו ליד גבר בכוונה. אני לא אומרת שאני לא מניפולטיבית כלל בפלירטוטים אבל זו מניפולציה אחת שמעולם לא השתמשתי בה.
אבל קורה שנופלים דברים בדיוק ליד גברים ובטעות נפלה לי המצית לרגליי.

עכשיו אם כבר קורה שנופל אני לא אמהר להרים, אני אתן לגבר רגע.
אז נתתי לו רגע והוא מסתכל עלי בעיני הכלבלב הטמבל שלו ונראה כמו תוכנת מחשב שלא תוכנתה לתפקוד במצבים כאלה.
הוא פשוט לא עשה כלום.
אז הסתכלתי עליו ואמרתי לו: מה העניינים אתך גבר? הצבעתי לעבר רגליי...
"אה, סליחה!" אמר הטמבל והרים את המצית.
(באמת תודה רבה)

שוחחתי אתו עוד כמה רגעים. בעיקר צחקתי עליו קצת בלי שהוא הבין למען שעשועי העצמי ואיכשהו הגענו למילה פראייר (לדעתי אמרתי לו שהוא פראייר)
ואז הוא אמר לי את המשפט הבא:
"כן אבל בסופו של דבר אתן הכי אוהבות את הפראיירים"

כמעט נחנקתי כשהוא אמר לי את זה.
בגלל שכל כך הרבה נשים מתפשרות ומוותרות על אהבה טמבלים כמוהו מרשים לעצמם לחשוב ככה וזה פשוט נוראי בעיני!
{גברים!!!!!!! הרימו נשקים ועל החומה! הגבריות בסכנה!!! מה העניינים??????}

אני לא אוהבת פראיירים, לא עכשיו ולא בסופו של כלום והייתי דופקת לעצמי כדור בראש לפני שהייתי בונה מערכת יחסים עם בנאדם כזה.
כאילו מה? כי הוא אחד שמתחתן וכאלה?
הוא משעמם תחת!!!
הוא תוכנת מחשב!!!!
והוא לא ג'נטלמן בכלל, מסתבר...

אז הסתכלתי עליו ואמרתי לו:
"אתה יודע, לי דווקא נראה שבסופו של דבר גבר צריך להיות מספיק גבר להתמסר לאישה שאוהבת אותו ובוכה עליו כל לילה"
פתאום מסתכל עלי מר פראייר, מזיז את צווארו כאילו משהו זז בתוכנה, פתאום ראיתי איזה בזיק אור בעיניים, ואומר לי:
"וואלה, את יודעת מה? אולי את באמת צודקת"
...
"ברור שאני צודקת טמבל"
אמרתי לו ובזה פחות או יותר מיצינו את השיחה והלכתי למקום אחר.

ואז כשהתיישבתי לי עם עצמי פתאום נזכרתי בפעם האחרונה שקרה לי אירוע דומה בו נפל לי משהו לרגליי לצד גבר.
וגם אז זה קרה בטעות ולא במכוון.
וזה קרה לצדך פרציפלוח קטן. זוכר יפה שלי? הנחתי את התיק על כסא והוא נפל בדיוק כשעברת.
זוכר מה עשית?
ישר התכופפת להרים לי, בלי להתבלבל בכלל.
ואז שרת לי שיר אהבה.

כמה אהבתי אותך כשנזכרתי בזה פתאום
...

אני לא אוהבת טמבלים פראיירים ואני לא אוהבת מנייאקים.
אני אוהבת גברים שיודעים להתכופף לבד ויש בהם רספקט פנימי טבעי לאישה.
ואני הכי אוהבת אותך
(מנייאק... מתי אתה בא?)
}{