סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חולת אהבה בשיכון צריכה זין

ואודה לכל מי שלא יציע לי אותו כאן. אני לא בעניין.
אני כאן לצרכי כתיבה וביטוי אישי אנונימי בלבד.
לפני 15 שנים. 13 בדצמבר 2008 בשעה 21:08

ככה אומרים
ויש בזה איזה הגיון, לא?
איך לפעמים.

אבל האם אנחנו מצטערים?
ואז מה אנחנו עושים?
מתנצלים?
סולחים?
מוותרים?
מתמודדים
או
בורחים
...
?

מכילים
או
מגנים
...
?

זה מסביר גם טיפ טיפה מהאגוצנטריות המתלווה למזוכיזם לפעמים
...

וחשבתי שאתה ואני...




{מזדהה עם השיר הזה חלקית ועד מאוד בקטעים מסוימים. לא יכולה להרשות לעצמי חסימה רגשית. ואתה? האם אי פעם יפתח שוב לבך לאהבה?}
מאותגר שכלית​(נשלט) - We hurt the ones we love the most

התשובה בגוף ההכרזה
מזרים ושונאים אנחנו לא לוקחים את הדברים הנאמרים עלינו לשום מקום
לפני 15 שנים
Morticia - וממוכרים ואוהבים?

לא בטוחה מה אתה מנסה לומר
רוצה להבין

ויודעת שבי
לפחות
אין שנאה

או רצון לפגוע...
לפני 15 שנים
קשקש​(מתחלף) - "אבל האם אנחנו מצטערים?
ואז מה אנחנו עושים?"
אנחנו פונים לסיטואציה עם האהוב ומבקשים ללמוד ולקדם את הקשר למצב פחות מכאיב מן ההנחה הפשוטה שעם אדם אהוב, כואב/מכאיב ככל שיהיה, נוכל להתקדם הרבה יותר מאשר עם אדם שלא.
לפני 15 שנים
Morticia - כן, זו ההנחה שהיינו רוצים להאחז בה.

כמה פשוטה, ככה מורכבת
...
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י