אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חולת אהבה בשיכון צריכה זין

ואודה לכל מי שלא יציע לי אותו כאן. אני לא בעניין.
אני כאן לצרכי כתיבה וביטוי אישי אנונימי בלבד.
לפני 15 שנים. 16 בינואר 2009 בשעה 16:16

אתמול היה לי דיון ארוך ומרתק עם חבר לגבי כל נושא החמלה
עקפנו את הפילוסופיה של השפה
נתנו את הדעת על אסטתיקה

ושוחחנו לא מעט על הדגש שיש לשים
בהבחנה בין רחמים לחמלה

וזה לא אותו דבר בכלל

לרחם על אדם זה לא לחמול
לחמול זה לא לרחם

הפחד שלנו פעמים רבות במקומות בהם יש לנו חולשות וקשיים
אותם מקומות המעוררים חמלה אצל אנשים עמוקים, רגישים, טיפוליים, אכפתיים, אמפתיים
הוא שהם מרחמים עלינו

וכאן גדולתנו

לחמול
לא לרחם

ואמת
בכל מחיר

חבר טוב אומר את האמת בפנים
ומחבק חם ואוהב אחרי הכל
ויש אנשים, מי שיודע מבין, שמרגישים כאבים של אחרים

לא מטאטים מתחת לשטיח
מעלים ונוגעים

אם כואב מרגישים
לא מתחמקים

ככה זה
{בין השאר}
לאהוב

[Zen 101: Compassion is the Highest Form of Loving]

על כל זה אולי כדאי לציין שסמנטיקה זה חתיכת עסק ביש...

הייתי נכנסת להבחנה בין מונח למושג
אבל נגמר לי החשק לכתוב לערב זה
עמכם הסליחה

ובנימה אופטימית זו...
שבת שלום
ושאו ברכה
:)

קשקש​(מתחלף) - מצד אחד הסמנטיקה סבוכה... אבל מצד שני...
אנחנו הרי רואים בקו המחשבה רעיונות ולא מילים. מילים הן רק כלי השיט. וכש"רואים" רעיון המקורות האמיתיים שלו (בזיכרון) מוארים ביחד איתו באותו הרגע . ההבדל הופך לעצום וברור
לפני 15 שנים
Morticia - זה מבחין בין מונח לבין מושג
רק שהמושג שלי ולך יש לגבי מונח מסויים יכול להיות שונה בתכלית ממושג שיש לאחר, למשל....
לפני 15 שנים
קשקש​(מתחלף) - אז מישהו לא יבין? בכל שיחה יכול להיות מצב כזה.
אותם הרגשות קיימים בצורות שונות בתרבויות שונות במקומות שונים.
לי נראה אלמנטים בסיסיים בעיצוב האנושי.
אני חושב המילים והלוגיקה הם סבך. הרגש המקורי באותו מקום נמצא אבל אולי רצף המעגלים של החיוט שיוצאים מהמילה מובילים בסוף למקום אחר.
צריך להפריד את האנדרטונים הנספחים של האינדיבידואל כשמדברים על רעיון או איבר שקיים אצל כולם.
לפני 15 שנים
Morticia - יש הרבה טענות כנגד העמדת השפה על הלוגיקה וחלקן לגיטימיות בהחלט.
אני האחרונה שתבקש להפריד רגש מכל עשייה שהיא.
כנ"ל לגבי אינסוף דיונים באשר לסאב-טקסט והאם הוא בכלל קיים. שזה האנדרטונים שאתה בוודאי מתכוון אליהם
{תקן אותי אם אני טועה}

אגדות עם חוזרות על עצמן בהרבה תרבויות - זה נחקר רבות ובכלל, לרוב, נגיעה בפרט מצליחה להגיע למרחק ולגעת ברבים - גם כאינדיבידואלים, אנחנו משיקים רבות לשלל בני האדם.

בעיקר אני חושבת, בהמשך לדבריך, שחשוב לדעת להסביר את עצמנו, לצד הקשבה ותשומת לב לדברים.

על כן יש לשים דגש על הבנת המושגים
{למען תקשורת טובה יותר, לא כך?}
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י