אתמול היה לי דיון ארוך ומרתק עם חבר לגבי כל נושא החמלה
עקפנו את הפילוסופיה של השפה
נתנו את הדעת על אסטתיקה
ושוחחנו לא מעט על הדגש שיש לשים
בהבחנה בין רחמים לחמלה
וזה לא אותו דבר בכלל
לרחם על אדם זה לא לחמול
לחמול זה לא לרחם
הפחד שלנו פעמים רבות במקומות בהם יש לנו חולשות וקשיים
אותם מקומות המעוררים חמלה אצל אנשים עמוקים, רגישים, טיפוליים, אכפתיים, אמפתיים
הוא שהם מרחמים עלינו
וכאן גדולתנו
לחמול
לא לרחם
ואמת
בכל מחיר
חבר טוב אומר את האמת בפנים
ומחבק חם ואוהב אחרי הכל
ויש אנשים, מי שיודע מבין, שמרגישים כאבים של אחרים
לא מטאטים מתחת לשטיח
מעלים ונוגעים
אם כואב מרגישים
לא מתחמקים
ככה זה
{בין השאר}
לאהוב
[Zen 101: Compassion is the Highest Form of Loving]
על כל זה אולי כדאי לציין שסמנטיקה זה חתיכת עסק ביש...
הייתי נכנסת להבחנה בין מונח למושג
אבל נגמר לי החשק לכתוב לערב זה
עמכם הסליחה
ובנימה אופטימית זו...
שבת שלום
ושאו ברכה
:)
לפני 15 שנים. 16 בינואר 2009 בשעה 16:16