והרבה פעמים אני נתקלת בדוגמאות לפמדום כביכול בהן האישה לא בקטע
כאילו מי אתה האפס ששם לרגליי?
זה שאפילו בניסיון לענג אותי לא מזיז אותי מהטלפון
זה מייל דום - זו פורנוגרפיה שנוצרה על ידי גברים
ואני לא אומרת את זה ממקום פמיניסטי או אנטי-שוביניסטי
אני אומרת את זה ממקום נשי דומיננטי
אתה לא מענג אותי?
אני אתפוס לך חזק ת'ראש ואאונן עליך
אתה אפס?
יופי!
אני עדיין חיה למען עינוגי!
ואין הדבר פחות ערך בשל היותך עבדי!
שמישהו יסביר למה מלא פעמים האישה כביכול שולטת מחוסר העניין המוחלט שיש לה בגבר ובמה שהוא עושה למענה?
לא חשוב לכם להתמסר לצרכים של האישה?
לא חשוב לכם לענג אותה?
לשמח אותה?
האם הנאתה ממעשה הגבר גורע מאיכות השליטה שלה?
מי קובע את החוקים האלה?
וואלה,
לדבר בטלפון בזמן שמישהו יורד לי?
והמישהו הזה הוא סתם אפס וכלום בחיי?
ככה אני אמורה לשלוט?
ואם זה הסאב שלי
יהיה או לא יהיה אפס מאופס ועבד מיני בתוך סשן מסוים
ואני אשכרה נהנית
אז אני לא נחשבת?
לא מבינה
ואצלי
זיבי על הטלפון
רוצה ת'אורגזמה שלי
בוא הנה אתה!
גרררררררררררררררררררר
לפני 15 שנים. 9 באפריל 2009 בשעה 22:13