זה לא חדש שיש לי תפישות מאוד אישיות משלי לגבי שליטה ושהן אינן תמיד עומדות בד בבד עם הזרם המרכזי או החשיבה העדרית המצויה
זה לא חדש גם שיש מי המנסה לשכנע אותי שאני טועה
זה לא חדש שאני נותרת לעצמי נאמנה
למרות שאני תמיד מקשיבה
ובכלל, החיים הם דרך מלאת שיעורים והדרך ארוכה...
היום שוחחתי עם איזו בחורה ובעקבות השיחה עלתה בי מחשבה
אותה בחורה אמרה לי כך:
מי שמסכימה לאכול ממני חרא, מגיע לה לאכול חרא...
ואני תוהה...
מה זה להסכים לאכול חרא?
ואיך תתכן ההתנערות המוחלטת מהאחריות על היותה מאכילת החרא?
בעיניים שלי אנשים העושים כל הזמן מבחנים לאחרים הם אנשים מפוחדים המתקשים לתת אמון ואת עצמם - אלו לא דוגמאות טובות לשליטה אבל לצערי לא חסרים כאלה נצלנים
בכל חיי, הכרתי גבר אחד שהאכיל אותי חרא
אני לא יודעת אם אני כזו אכלנית חרא כמו שאני סובלנית
אהבתי אליו גדולה - בעיני הוא איש יקר
וכמובן שאני לא היחידה אותה הוא האכיל
מדוע אני זו שאכלה?
כי זיהיתי גבר מפוחד וחסר ביטחון
גבר שנפגע מאוד בעבר מאהבה
גבר שסגר את הלב והבטיח לעולם לא לתת את עצמו שוב לאישה
אתם יודעים למה?
כי יש נשים - ביצ'יות כאלה - שלא יודעות להעריך מה שיש להן
וכשגבר נותן לאישה את הירח והיא משיבה לו ביריקה
היא אכן דורכת לו על הביצים
אבל רחוקה מאוד מלעשות זאת, או כל דבר, כמלכה
לרוב תגלו גם פנטזיות של כניעה בחדרי חדרים של כזו אישה
הגבר הזה גם אמר לי פעם שהוא מרגיש כמו עכברוש לידי
ובינינו, אנשים הבטוחים בעצמם ובמה שיש להם לתת לאחרים לא צריכים לגרום לאף אחד להרגיש כמו עכברוש לידם
אם יש מישהו בעולם שנותן לכם תחושה שאתם עכברושים, שאלו את עצמכם איך הוא באמת מרגיש לידכם
ואני לא מדברת על משחקים במיטה בשביל ה-FUN
וכן, כמה שאני חמה, אוהבת, מסורה ולא פחות מלביאה
דומיננטית בכל רמ"ח אבריי ושולטת ללא עוררין במיטה
האם אכלתי חרא מתוקף הסבלנות והאהבה שביקשתי להשיב ללבו של אדם שנפגע?
וואלה, זה כנראה כי זה מה שהיה לו לתת בחזרה
האחריות שלי יכולה להתבטא בהבנה שכנראה הפחד ישלוט בו ושכנראה עדיף לי להמריא גבוה מביצת החרא בו הוא נמצא ומתעקש להוותר בה
אבל אם יש בעולם מישהו שאוכל מכם חרא, אל תגידו לי שזה מה שמגיע לו
אלא תשאלו את עצמכם היטב מדוע אתם מאכילים אותו
בכלל, נסו למנוע פגיעה בדרך נעלה מיצירתה
ואם יש בעולם מישהו המאכיל אחרים בחרא
כדאי מאוד שיתרכז בצורך הזה שלו וישאל שאלות נוקבות לגבי עצמו
האחריות שלו היא לא לקבוע לאחרים את סף האכילה
כמו לשאול את עצמו על הצורך להאכלה
והיכן נמצא הסף שלה?
ואם יש בעולם מישהו המגלה סובלנות ויכולת להכיל את הקשיים שלכם
יש לכם הרבה על מה לומר תודה
תתחילו בתרגיל הבא:
אני מצטער שהייתי כל כך רע והאכלתי אדם שחפץ ביקרי בכל כך הרבה חרא
ועוד בינינו אחרון,
מי שמאכיל אחרים בחרא הוא אוכל החרא הגדול מכל אדם שגילה אורך רוח וביקש להכילו באהבה
הזמן עושה את שלו
וניצול כוונה טובה של אחר למטרות רעות של עצמך, ממקום של חוסר יכולת להתמודד עם הקשיים והפחדים שלך, היא חולשה לשמה
אחריות אישית היא לא נחלתם הבלעדית של אלו המבקשים להשיב לעולם קצת אהבה...
ואנשים ההולכים בכבוד, להבדיל מגאווה מנופחת וריקה, אחרי אמת לבם
הם אנשים הרבה יותר בשליטה....
חפשו בתוך עצמכם אם אתם אי פעם באמת רוצים למצוא עוצמה
אחד הצעדים הראשונים הוא להשיב לאדם שיש בכוחו לתת לחולשותיכם תמיכה...
ממקום של אהבה ולא שפיטה
ונסו לא להאכיל אף אחד חרא
it will come to bite you in the ass
{אולי אתם ממש מזוכיסטים? אפילו פון-מאזוך השאיר מקום לאהבה}
חוצמזה הגעתי למסקנה בענייני נקמה
לא לי הבוץ
וצר לי על מי שיבין אותה משם
אני בדרך למעלה...
אחריות אישית שאמן וילמד מי שנשאר שם בביצות למטה...
אבל זה כבר לא שלי ולא באחריותי
{מילים: אוסקר ויילד}