לפעמים אני קוראת כאן בבלוגים של אנשים אחרים האומרים תודה וסליחה
מביעים צער וחרטה
מבינים עד כמה בעצם הם אסירי תודה
אני תוהה אם זה כמו תא וידויים ועד כמה באמת יש לכזה תא כח לנקות מצפונים
מה לגבי האנשים עליהם הדברים נכתבים?
עד כמה חשוב להם להביע בפניהם את הדברים?
האם להודות לאדם זה לומר בתא הוידוי הפרטי והאינטימי שלך תודה?
האם להתנצל בפני אדם זה לומר בתא הוידוי הפרטי והאינטימי שלך סליחה?
האם מעשה מתבטל בזכות קיום הכוונה?
חוצמזה, התחלתי לראות את הישרדות הפיליפינים ומסתמנים שם שני גברים מזעזעים המדברים בצורה מכוערת, מבזה ואלימה לנשים
לא יכולתי שלא לחשוב על כך שיש אנשים שעבורם ההשפלות הזולות האלו הם חלק מעולם השליטה
לי הם סתם נראו כמו מתחננים לסטירה וניאנדרטלים גדולים
מצד אחד נורא בא לי שתקום עליהם איזו ויקינגית פייטרית ותראה להם מאיפה משתינה הדגיגה
מצד שני לא לרדת לרמתם הזולה ותת הרמה זה דוגמא הרבה יותר טובה למהי שליטה
...
כל האנשים שלפעמים אומרים תודה או סליחה בתא הוידויים הפרטי והאינטימי שלהם צריכים אולי לזכור שלפעמים גם הם צריכים לשמוע מאחר את אותה תודה או סליחה ולא להסתפק במחשבה שאולי הוא מרגיש כך אי שם בתא וידויים אינטימי ופרטי
היום התעוררתי עם מחשבה שנדמה שבגיל 34 מצפים מאישה שתהיה סבלנית הרבה פחות לקשיים ולחוצה הרבה יותר על פשרה למען ילדים וחתונה
ואני חושבת דווקא לגמרי ההפך
לא ממהרת למקום בו אהיה רחוקה מהאמת הבוערת בתוכי
אז אני נזכרת שרוב האנושות אוהבת ללכת בעדר
ונוח להאמין שככה זה הכי בסדר
מנפנפת בזנב ושואגת שאגה
לפני 15 שנים. 3 בספטמבר 2009 בשעה 14:43