אחת התופעות הרווחות בין "נשלטי" האתר היא תלונות אינסופיות על נשים
זו לא באמת מלכה
זו יכולה אולי להיות מלכה, גם לא בטוח
אין מלכות אמיתיות
כל המלכות כונפות
כל המלכות שמנות
כל המלכות דחויות חברתית
כל הנשים רוצות גברים רעים
את לא מלכה אם את לא עושה ככה וככה
את עושה ככה וככה? את לא מלכה אמיתית
אינסוף תלונות, טענות, ציפיות ודרישות
לאחרונה אני קצת מגיעה למסקנה שהגבר המזוכיסט הוא אכן הזן הנחות ביותר בין הגברים
שזה סוג של אבסורד שכן, כל (או לפחות רוב) הגברים מטבעם קצת מזוכיסטיים
(ועל אף האשמות כזב מטופשות, אני דווקא בהחלט חובבת גברים)
אז אני לא מדברת על הלגיטימצייה הפטריארכלית העקרונית להיות חיית הטרף האנושית
(כמה מובן מאליו)
אני גם לא מדברת על הפאסינציה מדומיננטיות נשית
(גם אם נותנים לה מקום רק בפנטזיה ובורחים ממנה במציאות או מתעקשים לקבוע עבורה את החוקים)
אני גם לא בהכרח מדברת על מזוכיזם פיזי
אני מדברת על סוג של מזוכיזם נפשי
סוג כזה של מזוכיזם נפשי מזכיר מאוד במהותו את הפרעת האישיות הנרקיסיסטית
הנרקיסיסט חי בעולם בו הוא במרכז וכל האחרים קיימים כדי לשרת את תועלתו האישית
זו המחוייבות היחידה הקיימת בינו לביניהם
היא לחלוטין חד צדדית ומעבר לכך הם כלל לא חשובים
החרדה הכי גדולה של הנרקיסיסט היא דחייה
הוא חייב שכולם יאהבו אותו
דחייה מפעילה אצלו את מלוא מנגנוני הפחד והם שולטים בו
זו לא פעולה מודעת לרוב
זה לרוב מונע ממקומות מאוד חשוכים ומוכחשים
נרקיסיטים מודעים, שלא נדבר על "מתוקנים"
(על ידי עצמם מתוך בחירה חופשית כמובן ועל כן המרכאות)
נדירים אפילו יותר מנרקומנים נגמלים
המזוכיסט הנפשי הוא הנרקיסיסט שחייב שיאהבו אותו אבל נשלט על ידי פחדיו ועל כן מופעל אך ורק על ידי דחייה
ככל שדוחים אותו יותר, כך הוא יותר מחפש את הקרבה, את האהבה
אבל הוא מפעיל הכל כדי להגיע למצב הזה כי פחד הדחייה עבורו היא המלכה, היא השולטת, היא הקובעת את החוקים
ברגע שהוא חש דחייה, הוא מתעורר לחיים
אני לא מדברת על מצב בו אנחנו מתאהבים באחר ומתעקשים לחזר
כולנו מצאנו עצמנו במצב כזה או דומה בחיים
אני מדברת על גילוי עניין רק ובגלל התחושה שאנחנו דחויים
מושא הדחייה, בעולם בו כולם קיימים אך ורק כדי לשרת לנו את הצרכים, הוא סוג של מקרי
נדמה לי שכל קשר בין זה לבין אופי דומיננטי נשי בהחלט מקרי
נדמה לי שמלכה לא אמורה להיות משרתת של צרכים נחותים
אלא ראויה לגבר אהוב ומתמסר באהבה לצרכיה הנעלים
(וצרכיו כחלק מצרכיה אינם סותרים)
נדמה לי שלאישה יש את מלוא הזכויות לפעול בדרכה ועל פי משנתה מבלי שתצטרך לעבור אינספור הכשלות מכוונות המוצבות לה בדמות עלבונות ותנאים
הכרתי בחיי גברים נפלאים ומסורים
גברים שהתמסרו מכל הלב לנשיותי ולצרכיי
ספגו את הדומיננטיות שלי ואת האופי שלי
ספגו את הטוב ואת הרע
את הפרחים ואת הקוצים
ככה כמו שאני
לא ניסו לשנות אותי
בוודאי לא ערערו עד אינסוף את מעמדי ו/או ערכו לי מבחנים אכזריים אינסופיים
אם לא אהבתי אותם לא הייתי שם
והם בהחלט גמלו בלבם לאהוב אותי
זה לדוגמא, זן נעלה של גברים
וכן, אתם היה הרבה מאוד מקום לממש במציאות גם פנטזיות בדס"מיות
מה שנדמה שלא באמת מתאפשר עם אותם מזוכיסטים נפשיים
המעדיפים לשלם לשעה או לפנטז כל הימים
העיקר שהם באמת שולטים בעניינים
כך מוצאות עצמן מלכות חזקות, דומיננטיות, אסרטיביות, אצילות ושאינן משרתות
יורדות על ארבע בפני מזוכיסטים נפשיים
באם הן חשות אותם בלבן ורואות לנכון לחנכם לתפקיד משרתים
זה לרוב מאוד אישי
זה סוג טהור של סדיזם
זה גם סוג של נרקיסיזם
אבל האם ניתן למצוא את הגבול בין מידת הנרקיסיזם הבריא לזה המופרע נפשית?
לו היה לכל אחת מהן שקל על כל גבר שחזר על ארבע אליהן לאחר שויתרו
לאחר שגמלו בלבן להפסיק, נפגעו מספיק ודחו
הסטטיסטיקות היו מראות שיש הרבה יותר נשים עשירות מגברים
(למרות שצריך לקחת בחשבון שיש כבר נשים שמצאו כך את הדרך להתעשר על חשבון המין הדומיננטי, בוודאי בכל אשר לרווחים)
ואם הן דחו אותם לאחר מעשה, זה לא כי נשים הן כלבות שרוצות רק את המנייאקים
אלא כי הן כנראו נפגעו מספיק מאותם מזוכיסטיים נפשיים
ספגו מנת מנייאקיות מספקת לכל החיים
מה גם שהן הבינו והפנימו שברגע שיחזרו לבטא עצמן באופן חופשי יזכו שוב למתקפת המנייאקים
ושהם לא באמת מצטערים
נרקיסיזם קיים בכולנו
אבל כשמדובר בהפרעה של ממש - מדובר באנשים שלעולם לא מתמסרים
תפקידך תמיד לרצות אותי - רצונותיך העצמאיים לא חשובים - כל קיומך בעולם תלוי בי
ואם את רוצה אותי אז תפקידך לרדות בי, להעניש אותי, להכאיב לי ולקשור לי את הביצים
אחרת את פשוט לא מלכה אמיתית
נדמה לי שבמקום החופשי בו שליטה בריאה יכולה להתקיים הגבולות הם ברורים
(SSC?)
כסף לא קונה בריאות
(למרות שהוא משלם על ניתוחים)
וכסף לא קונה אהבה
(למרות שהוא משלם על חיי נישואים)
אומרים אין הרבה מלכות
זה כנראה כי עשו את הסטטיסטיקות רק בקרב נקבות
מה שבטוח זה שכסף שטף את החמלה מהעולם וכל הארץ נרקיסים נרקיסים
לחיי השליטה הנשית!
לא יכולה לחשוב על שיר יותר מתאים...
לפני 14 שנים. 4 בדצמבר 2009 בשעה 9:01
