יש את המקום הזה בו אני מבינה
שאני עדיין מאוד סולדת מצביעות
אבל שאם האותנטיות נפגמת זה לא פחות נורא
לפחות
המקום בו אנו משתיקים את עצמנו
כי נו יש את אלו שיאמרו שזו צביעות לשמה
ולא
שופוני אינו עיוני
לא במובן השטחי של המילה
כמעט וכתבתי "זול" או "ריק"
אבל אז הבנתי שלא רק שאני מוצאת חשיבות נורא גדולה בחקר האמת
מתוך איזו אמונה ברמת הוודאות בתחושתה שלכל דבר יש עומק מעבר לזה הנראה לעין
לרוב
אני גם נורא ביקורתית ובדרכי זו די שיפוטית
אז לא.
כי זה מוציא אותי, לפחות בעיני עצמי, מעט טיפשית.
אבל, סייגנית ממזרה שכמותי המבקשת להבטיח את החדירה והפריצה המוצלחות ביותר שניתן להשיג
ועל כן
עוד אסייג באמרי
שעלתה בי השאלה מדוע בכלל משנה לנו מה אנשים אחרים חושבים.
יש בך אמת? שלחה על פני הים
וקווה לטוב
תאמין
תעשה
נסה
יתכנו מערבולות
אבל יש כמעט אינסוף אפשרויות
(כמה זה?)
בעצם השאלה היא אם אני אוהבת את האנשים שקוראים
ואם הם אוהבים אותי
בעצם השאלה היא מדוע שלא יאמינו לי?
ומה זה שאני מפחדת ממנו בתוך עצמי?
לא, השאלה היא למה לא פשוט לומר את שעל לבי
למה להתפלצן?
כדי לחסוך פלצנות מן העולם?
עצרו!
סתירה לפניכם!
למקומות...
מצחיק איך היצר הפרימיטיבי של חלקנו גורם לנו לעורר את כל הדברים אותם היינו רוצים למנוע.
Self Awarness is still kept by a Bitch
עזבו אותי מפלצנות
אני כרגע בכלל בחישובים
כמה זמן יקח לי להודות בפשטות בשני דברים?
(א) שיש לי איזה מחסום שטרם עובד במישורים הרגשי והיצרי
(ב) שעל אף שאת אהבתי כרגע אני מוסרת נאמנה בעיקר לעצמי, אני פשוט אקסטטיק לגלות עד כמה אני יותר ויותר מבחינה בעובדה שיש שם בחוץ המון המון גברים שווים.
ועוד ידי נטויה
לטוב
ואם אפשר
הכרתי מן הרע
שיהיה עוד קצת לטוב בבקשה
:)
לפני 14 שנים. 11 בספטמבר 2010 בשעה 23:17