חולת אהבה בשיכון צריכה זין

מדהים לפעמים כמה אנחנו עיוורים לעצמנו במקום בו אנו משוכנעים שאנחנו רואים את האחר.

ולא בגלל שאנחנו לא מסוגלים לראות את האחר
דווקא לרוב בגלל שקשה לנו לראות את עצמנו

ולא שאנחנו לגמרי לא מסוגלים לראות את עצמנו

ואפשר לדבר רגע על פרספקטיבה

😄

במבט לאחור, וואו היתה לי איזו תקופה שמה בחיים שהיתה הזוייה

אבל חוויתי אותה בכל העוצמה

פירקתי אותה מהקישקעס

ומצחיק איך אני מלאת ניואנסים כזו שתמיד בטוחה שיש שם עוד ים חכמה ורגש שמבינים
בלי יותר מדי מילים
או עם הרבה יותר מדי

ותכלס יוצאת מלא פעמים לא ברורה
או שנויה במחלוקת

אבל לא התעכבתי על זה
וזה לא עיכב אותי
זרמתי

נעתי באיזה מרחב פרוץ
אבל היה בו גם משהו בטוח

ומן המשהו הבטוח הזה
אני עוד אראה שנית

רגע, נהייתי פה מחזה יום השואה

מהתחלה

אבל זה נכון
רק שזה לא חייב להיות כה מליצי
(מה שנכון נכון)

אני לא מדברת למען הגושפנקא שבחידוש
אם כי אני רואה בו לפעמים את חשיבותו ומידות נוכחותו
מגוחך לאלץ דבר שיבוא בעצמו

אבל נבון לבטוח בו

אוף הסתבכתי

המון מילים ומחשבות
שירותים
עצירויות

זה מעורר בי יצר דהרה

אבל אני בניוטרל

ונשאלת השאלה...

מי פה על ההגה?

אוווווו מרחב ראייה

וואו, שנחיה ונהיה בריאים

ושנחוש חוש חוש ...