זו לא האהבה שנדושה ושחוקה
זה הפחד.
היום במעריב היתה איזו כתבה על התסמונת הגברית הידועה העונה לשם ליידי זונה.
ומהכתבה הזו פתאום הבנתי שגברים מזוכיסטיים או כאלה המתנהגים, בין אם במודע ובין אם לוא, עפ"י דפוסי התנהגות מזוכיסטיים הם בעצם סוג מחוספס וראשוני מאוד של גבריות לא מעובדת.
מצחיק לקרוא לצורך להפוך כל אישה לאובייקט, גם אם תפקידה להפוך אותך לאובייקט, פאמדום.
האמת שנשים רבות יודעות ובוודאי רבות מסוגלות לשחק היטב את שני התפקידים.
האמת היא שזה מה שרוב הנשים רוצות.
שגם אם אני הכי אוהבת אותך בעולם ואהיה האם הכי טובה לילדיך
אני אקרע אותך במיטה
וגם אם אני קורעת אותך במיטה
אני עדיין ראוייה.
וגברים, גברים לא זורמים...
אישיות לא מטופלת במאסות המונים.
אם יש לך בעייה לקיים קשר מיני עם אישה שאתה באמת אוהב ובאמת אוהבת אותך
אם יש לך בעייה באינטימיות
אם רק עם זרות שלא רואות אותך ממטר עומד לך הזין
אל תקשקש לי במוח פאמדום.
אחד הדברים היפים בעיניי זה לראות את הגבר מתאמץ למען האישה.
עושה למענה דברים, גם אם עבורו הם קשים.
ולא, אין תנאים.
יש אהבה
וזה הפחד שנדוש וכבר מזמן עבר את גבול השחיקה.
תחליף רכב, תחליף גלגלים, תחליף פאקינג הרגלים
אבל שמור על האישה.
לפני 14 שנים. 26 בספטמבר 2010 בשעה 16:08
